אברבנאל על מלכים א ז:יד

ונראה שהיה בחור ואמו היתה אלמנה והוא היה אצלה לנחמה ולכן היה עליו קשה הפרדו ממנה, וזה צורך אמרו בן אשה אלמנה. ואמרו המפרשים שהיא היתה מדן ובעלה היה מנפתלי, אבל היה גר ותושב בצור, ולכן נקרא צורי, עם היותו מבני ישראל, כמו שנקרא עובד הגתי (שמו' ב' ו' י') בהיותו לוי, בעבור שהיה דר בגת. ואפשר לומר שהוא היה צורי ממולדתו, כמו שהעיד הכתוב, ואשתו היתה יהודית ונשאה לו בסבה מן הסבות, אם מפני שביה שנשבית שמה או בסבה אחרת, והיתה משני שבטים כי אביה היה משבט נפתלי, ולכן אמר כאן ממטה נפתלי שיחסה אל אביה, ומפאת אמה היתה אותה אלמנה משבט דן, ולזה נאמר בדברי הימים מן בנות דן, ולא אמר ממטה דן לפי שמצד האם היתה מבנות דן. והגיד הכתוב שאביו של חירם זה שהיה צורי, היה חורש נחשת גדול וגם בכל מלאכה היה מלא דעת וחכמה, ר"ל בכסף ובזהב ובאבנים ובעצים, כמו ששלח המלך חירם לאמר לשלמה, ולזה היה הבקיאות לחירם זה הבחור יותר בזאת המלאכה, לפי שירש אותה מאביו. וחז"ל (ערכין ט"ז ע"א) למדו מזה שחייב אדם להתעסק באומנות אביו. ונראה ששלמה לא רצה שיעשה כי אם מלאכת הנחושת לא דבר מהזהב המיוחד לדביר ולהיכל, כי מפני קדושתו לא היה ראוי שיעשה על יד איש נכר. ואמר ויבא אל המלך, להגיד שעזב את אמו בהיותה אלמנה ובא אל המלך לעבדו: