אברבנאל על מלכים א ו:לד

וזכר שאותם דלתות ההיכל היו עצי ברושים, כי המזוזות היו עצי שמן והלוחות אשר יתחברו עם המזוזות היו עצי ברושים, והיה זה לתת הבדל בין הקדש ובין קדש הקדשים, כי בקדש הקדשים כל הדלתות היו עצי שמן ובקדש היו הדלתות מעצים מתחלפים, ר"ל שהיו המזוזות עצי שמן ושאר הדלת עצי ברושים. וספר שהיה הדלת שני צלעים, ר"ל שתי לחות מחוברות זו לזו, והיה הדלת האחת גלילים ושני קלעים, ר"ל מצויירים כצורת עמודים שהם הגלילים, ומשני צורות אחרות שהם קלעים, או יאמר שהיו בדלת האחת צורת גלילים שהם עמודים, וצורת קלעים, שהם יריעות כמו שפירשתי, ויהיה אם כן שעור הכתוב כן, ושתי דלתות עצי ברושים שני צלעים, כלומר שהדלתות היו מעצי ברושי' והיה שני לחות מהם לכל דלת מלבד המזוזות שכבר זכר, ואמרו עוד הדלת האחת גלילים ושני קלעים, הם הצורות אשר היו בדלת האחת כמו שאמרתי, (לה) ואמרו הדלת השני גלילים וקלע כרובין ותמרות ופטורי ציצים, הם צורות הדלת השנית שהיו מצויירים בה גם כן גלילים וכרובים ותמורות ופטורי ציצים שהם הפרחים והנצנים כמו שזכרתי, ועל שתי הדלתות שבהיכל אמר וצפה זהב מיושר על המחוקה, ר"ל שצפה אותם הדלתות זהב, והיה הזהב יורד ביושר ובדבקות וחבור גדול על המחוקה בדלתות, באופן שהיו הצורות ההם נראות בזהב, על דרך מה שאמר למעלה ויורד על הכרובים וגומר. ואחרי שזכר חומר הבית המקודש שהיה אבנים גדולות ויקרות ועצי ארזים וברושים וזהב סגור עליהם, וזכר צורת הבית, ר"ל תבנית הדביר וההיכל והאולם, (לו) זכר אחרי זה שעשה החצר, והיא עזרת הכהנים. וקראה פנימית, לפי שהיתה פנימית להר הבית והיה חוץ ממנה העזרה הגדולה, ובערכה היתה זאת פנימית, ולא זכר כאן שעורה, לפי שלא היה בענין שעורה עלוי מתמיד והוצאה רבה ולא גודל לבב, אבל זכר שהיו לה שלשה טורי גזית זה למעלה מזה, ועל גביהם טור כרותות ארזים, ר"ל קורות ארזים כרותות בתקון במדה וביחס שמור מוגבל כראוי. ואל תחשוב שלא היה במקדש כי אם עזרה אחת, כי עזרות אחרות היו שם, כמו שאבאר אחרי זה. הנה בזה השלים לספר בנין הבית המקודש ופועליו וחמרו וצורתו וחלקיו. ולפי שזכר הכתוב שצפה שלמה את קירות הבית והתקרה והקרקע זהב, ראוי שנדע כמה מהזהב נכנס באותו צפוי? ושלא היה באותו הצפוי כעין הזהב שעתה נוהגים לשום בבתים על העצים בבתי השרים, כי הוא דק מדוקדק, ויעשו מדוקא"טו אחד מאה שטחים, וישימו אותם על העצים ועל האבנים, כאלו הוא שטח שאין בו עובי וכמעט שאין בו ממש, לא כן עשה שלמה בבית האלקים, כי היה הזהב אשר היו מצפים אותו עב מאד, והנה יורה על זה אמרו בדברי הימים (דברי הימים ב' ג' ח') ויעש את בית קדש הקדשים על פני רחב הבית אמות עשרים ורחבו אמות עשרים ויחפהו זהב טוב לככרים שש מאות, ולא זכר משקל הזהב שנכנס בצפוי ההיכל, כי אחרי שידענו שהיה ההיכל כפל הדביר במרחקו בקרוב, יתחייב אם היה צפוי הדביר שש מאות ככר שיהיה צפוי ההיכל אלף ומאתים ככרי זהב בקרוב, ויהיה צפוי שניהם, רוצה לומר דביר והיכל אלף ושמנה מאות ככרי זהב טהור. ואמנם ענין הככר כבר התבאר בפרשת אלה פקודי שהיה אלף וחמש מאות שקל בשקל הקדש, וכמו שאמר (שמות ל"ח כ"ה) מאת ככר ואלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל בשקל הקדש לכל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה לשש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים, ושקל הקדש הוא כמו שכתב רש"י (שם כ"א ל"ב) חצי אונקי"א של קולוני"א, ועם היות שהרמב"ן תפשו בזה (פ' כי תשא בסוף פירושו), כבר כתב מארץ ישראל, שראה מחצית השקל בעכה וששקל אותו בחניות ושצדקו דברי רבינו שלמה ז"ל במשקלו שהיה חצי אונקי"ה. ואני תהלה לאל חיי גם כן ראיתי אותו, כי הקרה ה' אלקי לפני, והנה בידי שקל הקדש ההוא והוא בלי ספק כמשקל חצי אונקי"ה, וכפי זה יהיה הככר אלף וחמש מאות אונק"יות ממשקל קולוניי"א, שהם מאה ושמונים ושבעה מארקו"ש וחצי מאותו משקל הנזכר שהוא גם כן הנהוג בספרד, שהם ממשקל הליטרא"ש הנהוגים באיטאליי"א בכל ככר מאה ושלשים וחמש ליטר"א, שהם שנים עשר אלפים ושלש מאות דוקאטו"ש ממטבע איטאליי"א בקרוב, ויתחייב מזה שנכנס מהזהב בצפוי הדביר וההיכל באותם אלף ושמונה מאות ככרים אשר זכרתי, שנים ועשרים אלף אלפין ומאה וארבעים אלפי דוקאדו"ש זהב טהור מהמשקל הנהוג באיטאליי"א, שעושים תשעים ואחד דוקאט"י ועוד מעט בכל ליטרא של זהב. ומלבד זה היה עוד בבי' צפוי למזבח אשר בהיכל ולרתיקות ודלתות ולכרובים ודברים אחרים הרבה מאד שהיו כלם מצופים זהב, מלבד כלי הבית שהיו כלם מזהב כמו שיזכור, וכמו שנאמר בדברי הימים (דברי הימים א' ג' ט') ומשקל למסמרות לשקלים חמשים זהב והעליות צפה זהב: וכפי ההקדמות האלה תוכל לשער רבוי הזהב המופלג אשר נכנס במלאכת הבית, וכפי שעור הדביר לארכו ולרחבו ולגבהו אם היה צפויו שש מאות ככרים, יתחייב כפי המופת המספרי שהיה הזהב המצופה עב כעין עובי שלשה דוקאטו"ש מחוברים יחד, שעביים כעובי שקל הקדש, או כעובי המומו"ש שהיו עשים מזהב קסרי רומי. ואל יקשה עליך איך יהיו מצפים זהב עב וגם בשיעור הזה על הצלעות והארזים ויתראו עליו הצורות המפותחות בצלעות ובעצים, כי תמיד כל היום עושים ככה כאשר תהיה המלאכה הנושאת הזהב עבה ובעלת ממשות, ישימו הזהב עליה בהיותו מזוקק כי ישטחו אותו כרצונם, ואחרי שהנסיון מורה על זה אין ראוי שיספק עליו אדם. וכבר ראיתי מי שחשב בזה דעת אחר, והוא כי לא היה צפוי הזהב במקשיותו בהנחת שטח אחד מזהב על העצים, אבל היה אצלם שמה מלאכה מפוארה והיא להתיך הזהב ולעשותו נוזל, כמו שעושים את הסיד במים לטוח בו את הבתים, ולזה אמר הכתוב בזהב בדברי הימים (דברי הימים א' כ"ט ד') לטוח את הבתים, כי היה הצפוי הנזכר בכאן באותו האופן, והיה אם כן הזהב נוזל ונכנס בחללי הפתוחים, והם לא היו מלאכה דקה כי אם עבה בשיעור שיוכל הזהב לחול עליה בזה העובי מבלי שתפסד צורת הפתוח, וגם היום יש אנשים יודעים לעשות הזהב נוזל ויכתבו עמו כאלו היה דיו, ואחרים שעושים אותו כמים יאות לשתותו, ואמרו שהוא מאריך החיים ויקראו אותו אויר"ו פוטאבי"לי. ואין להפלא מרבוי הזהב המפולג הזה, אחרי שדוד המלך ע"ה הציב שלשת אלפים ככרי זהב ושבעת אלפים ככרי כסך לטוח את הבתים, ומפני גודל ההוצאות האלה שהיו עתידות להעשות בבית ה' הכין מהזהב מאה ככר אלף, שהם אלף ומאתים ושלשים אלפי אלפים דוק"אטי זהב, וכסף אלף אלפים ככרים ששוים קרוב לשווי הזהב הנזכר, וזה כלו ממה שיורה שמאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו: