אברבנאל על מלכים א ו:טו

ויבן את קירות הבית מביתה וגומר. אחרי שבפסוקים אשר קדמו ספר בנין כותלי הבית המקודש ומה שעשה מחוץ לבית, אם מהיציעים והחלונות ואם מהעליות כמו שפירשתי, ספר עתה מה שעשה בבית מבפנים, וראוי לעיין בפסוקים האלה כי באו בהם דברים זרים. ראשון שאחרי שאמר ויבן את קירות הבית מביתה בצלעות ארזים מקרקע הבית ועד קירות הספון צפה עץ מבית ויצף קרקע הבית בצלעות ברושים, שהיה זה כולל הבית כלו הדביר וההיכל, יקשה מאד למה חזר לומר ויבן את עשרים אמה מירכתי הבית בצלעות ארזים מן הקרקע ועד הקירות? כי הנה כח המאמר הזה הוא עצמו המאמר הקודם, אם לא שאמרו ראשונה דרך כלל שכל הבית מן הקרקע ועד הספון צפה ארזים ושנה לאמרו בדביר בפרט. ושנית באמרו וארז אל הבית פנימה וגומר הכל ארז, כי ההודעה הזאת שהכל היה מצופה בארז כבר ידענוה פעמים מהפסוקים בכלל בבית ובפרט בדביר, ומה צורך היה בהשנותה? ושלישית באמרו ולפני הדביר עשרים אמה וגומר, ואם היה שכבר ידענו שהיה הדביר עשרים אמה ארכו ועשרים רחבו ועשרים קומתו, כמו שאמר ויבן את עשרים אמה מירכתי הבית בצלעות ארזים וגומר מבית לדביר לקדש הקדשים, מה ראה להודיעו כאן פעם אחרת ללא צורך? ורביעית באמרו כאן ויצף מזבח ארז, והנה בכאן היה מספר בבנין הבית מבפנים לא בנין הכלים, ולמה אם כן זכר בנין מזבח הזהב בזולת מקומו? והיה ראוי שיזכרהו אחר כך כשנזכר מעשה המנורה והשלחן בספור הכלים וכן נזכר שם עמהם, ובא א"כ כאן ללא צורך. וחמשית בצפוי הזהב שנזכר פעמים רבות אם באמרו ראשונה ויצפהו זהב טהור, ואמר אחרי כן ויצף שלמה את הבית מפנימה זהב סגור, ואם באמרו פעם אחרת ויצפהו זהב ואת כל הבית צפה זהב, וראוי שנשתדל בפירוש הפסוקים והסר מהם המותרות האלה אשר הערותי. ואומר שתכלית הספור הזה הוא להודיענו בבנין הבית המקודש ארבעה דברים. האחד שהבית האלקי הכולל הזה, ר"ל דביר והיכל כלו היה מלבד האבנים היקרות אשר נעשו מהם הכותלים, הנה עוד היה הבית מצופה עץ, אם הכותלים היו מצופים עץ ארז, ואם הקרקע היה מצופה עצי ברושים שהם יותר מקשיים ויותר כבדים ויותר נאותים לצפוי הקרקע, באופן שלא היה בכל הבית אבן נראה כי כלו היה מצופה עץ, וזה היה עלוי גדול מאד, כי בהיות הכותלים כלם מאבנים גדולים אבנים יקרות אבני גזית במלאכה יפה מאד, כסה אותם מאותם עצים היקרים ומעולים. וראוי שתדע שאותם צלעות ארזים אשר צפה בהם כותלי הבית לא היו נאחזים בכותלים אבל היו להם במלאכתם מקומות להכנס צלע זו בצלע זו, באופן שהיו אחוזות בעצמם ולא היו נכנסות בקירות הבית, ולכן אמר יחזקאל בבנינה (יחזקאל מ"א ו') והצלעות צלע אל צלע ל"ג פעמים ובאות לקיר אשר לבית לצלעות סביב סביב להיות אחוזים ולא יהיו אחוזים בקירות הבית וגומר, ר"ל שהיו מסודרות לכל רוח שלשים ושלש צלעות, כמו שת"י, והיו אחוזות זו בזו ולא היו נכנסות בקירות הבית, כי זה מבפנים היה, והוא היה דוגמת מה שעשה שלמה, ולא היה זה ענין היציעים והמגרעות שזכר כאן כמו שחשב ה"ר דוד קמחי. השני הוא שהבית הכולל ההוא חלקו שלמה, והיה השלישית ממנו עשרים אמה ארכו לדביר שהוא קדש הקדשים, ושני השלישים היו בהיכל שהוא קדש. והודיענו שלישית שאותם לוחות ארזים אשר צפה בהם האבנים לא היו חלקות אבל היו מפותחות בכל מיני ציורים מפותחים בעובי הלחות, לא שיהיו הצורות ההם בולטות לחוץ ולא דבוקים על הלחות, כי אם מפותחות מבפנים בלחות בעבים. והודיענו רביעית שמלבד האבנים היקרות אשר היו בכותלים והעצים המפותחים אשר היו עליהם, הנה עוד צפה אותם העצים המפותחים מזהב טהור, ר"ל זהב מזוקק, והיה אם כן הזהב על העצים והעצים על האבנים, וכל זה מורה על מעלת שלמה ורוב עשרו זהו כללות הענין. ועתה ראה פירוש הפסוקים מסכים אליו, אמר ויבן את קירות הבית מביתה בצלעות ארזים וגומר, וכבר פירשתי שצלעות הם הלחות שעושים מהעצים, וספר בדרך כלל שהבית כלו מקרקע האדמה עד הספון (הוא התקרה הראשונה) כל הכותלים צפה וכסה מאותם הצלעות ולוחות ארזים, ואמנם קרקע הבית צפה וכסה אותם מצלעי ברושים, להיות הברוש יותר מקשיי וחזק מהארז, וכן ראוי שיהיה הקרקע יותר חזק מהכותלים, ולא אמר זה על ההיכל לבד כמו שחשב ה"ר לוי בן גרשום, אשר בעבור זה הוצרך לומר שהיה ההיכל מצופה עץ ארז ולא כן הדביר, כי הוא טעות בהבנת הכתוב שאמר ויבן את קירות הבית על ההיכל לבדו, אבל אמרו על הבית בכלל דביר והיכל, כי עדין לא זכר דבר מהחלוקה וההפרד אשר עשה מהקדש לקדש הקדשים: