אברבנאל על מלכים א ה:ה

ומלבד זה היה יהודה וישראל לבטח בסבת השלום אשר להם עם סביבותיהם והיו מרבים בעבודת ארצם ומוסיפים בתבואותיהם, ולכן היה בר ולחם ומזון בכל הארץ כעפר האדמה, ועל זה אמר וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו. וגם אמר זה כדי לבאר שהיו הפירות והיין הרבה בכל הארץ ולא היו צריכים להביאם מארצות אחרות, כי היה כל אחד תחת גפנו ותחת תאנתו לרוב מאד. ומה שאמר כל ימי שלמה, אינו סותר למה שיאמר אחר זה (בסי' י"א י"ד כ"ה) ויקם ה' שטן לשלמה את הדד האדומי וגו' ויהי שטן לישראל כל ימי שלמה, לפי שהכוונה שמה היא שלעת זקנתו קמו השטנים שזכר נגדו ואחרי הקמתם היו שטן לישראל כל ימי שלמה עד שמת, הנה אם כן אמרו שמה כל ימי שלמה ראוי שיפורש משהתחילו לקום עד מותו לא כל ימיו בהחלט, ולפי שהיה זה בזקנתו, מבואר הוא שימי המלחמה ההם היו ימים מועטים, והיו רוב ימי שלמה אם כן בשלוה והשקט, כמו שיעד עליו באמרו (דברי הימים א' כ"ב ט') כי שלום והשקט יהיה בימיו, וכבר ידעת שהגזרות האלה הם רוביות לא כלליות: והספק השלישי הוא למה הוצרך שלמה הרבוי המופלג ההיא מהמזונות? אחרי ששאול ודוד שמלכו גם כן על ישראל ויהודה לא היו צריכים אליו כל כך, (ו) ולמה הוצרך לתת נציבים בארץ שלא שמו שאר המלכים? ולהשיב לזה אמר ויהיה לשלמה ארבעים אלף אורות סוסים למרכבו ושנים עשר אלף פרשים, כלומר שהיו לו פרשים רבים אוכלים תמיד על שלחנו וסוסים רבים יצטרכו אליהם אנשים רבים לשרת', ולזה היה צריך אל מזון הרבה, כי היו בני בית המלך ועבדיו ומשרתיו יותר מששים אלף איש, ועל כן היה צריך אל הכמות המופלג מהמזון הנזכר, (ז) ומפני זה הוצרך המלך להעמיד אותם הנציבים אשר זכר בכל הארץ כדי שיכלכלו את המלך שלמה ואת כל הקרב לשלחנו, כי כל אחד מהנציבים היה מכלכל אותו חדש אחד ולא יעדרו דבר שלא היו מביאים אותו מכל הדברים הצריכים אל בית המלך, עם היות שלא זכר למעלה כי אם לחם ובשר בלבד, כי הנה היו מביאים גם כן הנציבים ההם כל הדברים אשר יאכל לכל נפש, וכמו שאמרו באלה הדברים רבה (ריש פרש' אלה הדברים דף רפ"ו ע"א) מאי לא יעדרו דבר? אמר ר' חמא בר חנינא שהיו מביאים לו תרדין בימות החמה וקשואים בימות הגשמי':