אברבנאל על מלכים א ד:יט

ואמנם אמרו אחרי זכרון הנציבים כלם ונציב אחד אשר בארץ, חלקו בו רב ושמואל במסכת סנהדרין (פ"א י"ב ע"א), חד אמר ממונה היה על כלם, והוא עזריהו בן נתן שזכר למעלה, וחד אמר ממונה היה לחדש העבור בלבד. ולפי הפשט אחשוב שהמלך שלמה עשה בדבר המזונות שתי חלוקים, כי הוא סדר לתת מזון מספיק לשלחנו ועבדיו פרשיו וסוסיו השנים עשר נציבים שהיו מביאים המזון הצריך כלו לבית המלך מן הארצות שהיו ממונים עליהם איש חדשו, כדי שהמלך וכל עבדיו לא יאכלו ממזון העיר אשר הוא יושב בה, ולפי שהיה צריך מזון אחר לעוברים ושבים ולבאים אל המלך שלא היו עבדיו ולא היו אוכלים משלו, נצטרך לעשות מזונותם מן הארץ אשר היה המלך יושב עליה, ולזה היה הנציב האחד אשר היה בארץ, שהוא היה ממונה מיד אנשי העיר בבוא המלך שמה כדי שיצוה למכור בשוק המזונות אשר בארץ ויעריך אותם בערך ראוי כפי השנה, והיה זה הנציב מאנשי העיר, לפי שהוא ידע כל אחד מאנשי העיר המזון אשר לו מתבואותיו להכריחו שימכור מהם בשוק, ולכן לא נזכר כאן בשמו לפי שלא היה ממונה מהמלך ולא היה תמיד אדם אחד ידוע בזה המנוי, אבל אנשי העיר היו ממנים אותו מזמן אל זמן, ולפי שלא היה מנויו לתת מזון בבית המלך ולהביאו משאר הארצות כיתר הנציבים כי אם להנהיג מזון הארץ אשר הוא בה שימכרו אותו בערך ראוי בשוק לכל עובר ושב, לכן אמר ונציב אחד אשר בארץ. וגם היום יש בכל ממלכות ארץ אדום המנהג הזה, כי מלבד נציבי המלך ההולכים עמו הממונים על המזונות, הנה עוד ימנה העיר ממונה מתחת ידה ונקרא בלשונם אלמוטאסי"ן: