אברבנאל על מלכים א ד:א

והנה אמר אחרי זה ויהי המלך שלמה מלך על כל ישראל, עם היות שכבר אמר ושלמה ישב על כסא דוד אביו ותכון מלכותו מאד, ואמר גם כן והממלכה נכונה ביד שלמה, כדי להודיע ששלשה סבות עצומות התחברו בהמלכתו. האחת רצון דוד אביו שהמליכו בחייו, ועליה אמר אחרי זכרון המשיחה וההמלכה ושלמה ישב על כסא דוד אביו ותכון מלכותו מאד. והשנית מה שהרג את אויביו אדוניהו ויואב בן צרויה וגרש אביתר ושמעי, ועליה אמר אחרי זכרונם והממלכה נכונה ביד שלמה. והסבה השלישית היתה חכמתו האלקית אשר נתן לו אלקים, כי במה שהכיר העם והתפרסם אצלם מחכמתו המופלגת רצה העם כלו במלכותו, ועל הסבה הזאת אמר כאן ויהי המלך שלמה מלך על כל ישראל. ולמדנו מזה שלא היה ענינו כשאול שבתחלת מלכותו אנשי בליעל בזוהו בלבבם ואמרו מה יושיענו זה, וגם לא היה כדוד אביו שאחרי מות שאול מלך שבעה שנים על שבט יהודה בלבד ולא על ישראל, אמנם שלמה לא היה כן, כי בתחלת מלכותו מיד מלך על כל ישראל ולא הרים איש את ידו ואת רגלו נגדו. והנה עזרא לא זכר דבר מזה בדברי הימים, לפי שראה שהנסיון הזה היה הקטן שבדברים שעשה שלמה מורים על חכמתו וידיעתו האלקית. הנה אם כן באו שלשת הפסוקים במקומות ההם בזכרון מלכות שלמה של שלשת הסבות אשר זכרתי, שהם מירושת אביו ובכח זרועו ומפאת חכמתו: