אברבנאל על מלכים א ג:כו

והנה אמרה אם הילד החי בי אדוני תנו לה הילוד החי וגומר, כלומר אדוני בי העון והכזב או בי יהיה העונש ותנו לה את הילוד החי, אמנם האשה האחרת אמרה באכזריות גדול כנגדה גם לי גם לך לא יהיה, ואמרה כנגד שליח בית דין האוחז בילד גזורו, ר"ל גזרו אותו כמצות המלך. והנה לא רצתה עוד שיתנו לה הילד החי, אחרי אשר אמו היתה חפצה בשיתנו אותו אליה ואמרה שיגזרו אותו, לפי שחשבה שהמלך לא יתן אותו אליה, וגם הילד אחרי כן תמיד יספק בהיותו בנה מפני זה המחלוקת אשר התפרסם, ולא היתה חפצה לגדלו ואחרי כן ילך לו ותהיה (ירמיה י"ז י"א) קורא דגר ולא ילד בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל, וגם אין ספק שלא היתה לה אהבה עמו כי לא היה בנה, ומפני זה לא רצתה בו ותחפוץ יותר שימות להנקם מחברתה. וחז"ל (מכות פ"ג דף כ"ג ע"ב) אמרו שיצאת בת קול ואמרה היא אמו, והסכים הבית דין העליון עם משפט שלמה. והנה לא יהיו ישראל כלם תמהים כל כך מהמשפט הזה, אם היה כפי פשוטו שמתוך הבחינה השיג שלמה אמתת הדבר, ולא יאמרו על זה כי חכמת אלקים בקרבו, אבל הוא כמו שזכרתי ששלמ' מיד כשראה הנשי' השאננות ועיין בפניהן ושמע דבריהן השיג והכיר אמתת הענין, ואמר ליושבים לפניו תוכן הענין, וכדי לאמתו להם עשה הבחינה והנסיון ההוא עד שהם כלם הסכימו עליו,