אברבנאל על מלכים א ג:כג

והמלך אמר זאת אומרת בני החי ובנך המת וזאת אומרת לא כי בנך המת ובני החי, ובזה לא חדש דבר עליהן. וחז"ל (דב"ר פר' שופטי' דף רצ"ה ע"ד) מכאן שצריך לדיין שישנה טענות הבעלי דינין כדי שיראו אם הבין טענותיהם ועליהם ישפוט. ולפי זה שנה המלך הדברים לא לחדש דבר כי אם כדי שיראו שהבין דבריהן. ואפשר לומר שלפי שהאשה אשר דברה ראשונה ספר' דברים הרבה, באמרה שהאשה האחרת שכבה על הילד ותמיתהו ותקם בעוד לילה ותקח החי, והספורים האלה לא היו לה עדים לאמתם, לכן אמר המלך לאשה מה לנו בכל הדברים אשר ספרת אחרי שלא תביא עליהם עדי', לא נשאר בזה אם כן כי אם שאת תאמר שבנך החי ולא המת, והאשה האחרת אומרת שבנה החי ובנך המת וכל שאר הדברים יפלו. כי אין ראיה ולא הכרח לזאת על זאת כלל ושתיהן שוות בדינן: