אברבנאל על מלכים א יח:לד

וכדי להגדיל הנס צוה שימלאו הכדים וימלאו המזבח והתעלה מים, ובשלשת הפעמים שצוה לעשותו היו י"ב כדים, לרמוז גם כן על השבטים כמו שעשה באבנים.

והסתכל שנביאי הבעל עשו כל ההכנות לחדש האש ולעוררו, אם כפי הזמן שהיה כחום השמש בצהרים, ואם בפסיחות ובחרבות וברמחים כמו שפירש', ואליהו עשה הדברים כלם בהפך, אם בענין המים, (לו) ואם בעשות קרבנו בעלות המנחה אשר היה כבר היום נוטה לקרירות הלילה. וחז"ל (ברכות ו' ע"ב) אמרו שבעלות המנחה היא העת המרוצה לפניו יתברך. ואמר בתפלתו שמפני זכות האבות יענהו השם באש, וגם כן מפני שהיום ההוא יודע שהוא האלקים בישראל. ואמרו ובדברך עשיתי את כל הדברים האלה, אין פירושו שעשה זה בצווי אלקי, כי אם שעשאו על דבר כבוד שמו ובעבור תורתו שהיה דברו, וכן אמרו בתנחומא (פר' נשא) שאליהו מה שעשה לשמו של הקב"ה עשה, שנאמר ובדברך עשיתי וגו', (לז) ולכן היה ראוי שיענהו השם לשידעו העם שהוא האלקים באמת. ואמרו ואתה הסיבות את לבם אחורנית, רוצה לומר מעבודת הבעל שהיו נוטים אחריו, כי ישוב לבותם אחורנית מאותה העבודה. ובדרש (ברכות ל"א ע"ב) אמרו שאליהו הטיח בזה דברים כלפי מעלה, והרמב"ם נמשך אחריהם בזה, ומה שכתבתי אני הוא הנכון כפי הפשט. והנה נצטרך אליהו להתפלל ולפצור ולהרבות בתפלה ובתחנונים על הורדת האש, לפי שאליהו עשה הבחינה הזאת מעצמו בלי צווי אלקי, כי עם היות שאמר ובדברך עשיתי את כל הדברים האלה, לא אמר זה להיותו מצווה מהשם יתברך לעשותו, כי לא באהו צווי על זה כמו שבא על הליכתו אל נחל כרית ולא אל בית האלמנה אשר בצרפת, אבל אליהו מעצמו התעורר לעשותו לכבוד השם ולפרסם קדושתו, ומפני שלא באהו צווי עליו והיה אסור מן התורה להקריב בבמות, לכן חשש אליהו אולי לא ימלא השם יתברך בידו, ולזה הפציר בתפלתו לשם יתברך שיענהו בהורדת האש מן השמים, והותרו עם זה מה שכתבתי בדרוש הזה השאלות ראשונה ושנית ושלישית אשר העירותי: