אברבנאל על מלכים א טז:ז

ואמנם אמרו אחרי זה וגם ביד יהוא בן חנני הנביא דבר ה', והיה היא עצמה הנבואה הקודמת, היה זה לדעתי מפני שבנבואה הקודמת לא זכר בבעשא כי אם שהיה ענשו בעבור שהחטיא את ישראל לא על שחטא בעצמו, שנאמר ותלך בדרכי ירבעם ותחטא את עמי ישראל להכעסני בחטאתם הנני מבעיר וגו', ולא זכר באותו עונש דבר מחטאתיו בעצמו, לכן הוסיף לומר וגם יד ה' היה אל יהוא, רצה לומר וגם כן באותו יד ה' ונבואה הנזכרת שבאה אל יהוא בן חנני הנביא על בעשא ועל ביתו, היה דבר ה' על כל הרעה אשר הוא בעצמו עשה, ואמר להכעיסו במעשה ידיו, כי זהו מה שחטא בעצמו לא מה שהחטיא את ישראל, ועל זה גם כן יעדו שיהיה ביתו כבית ירבעם, כי גם כן נתדמה בזה אליו. והוסיף בזה גם כן סבה אחרת והיא ועל אשר הכה אותו, ואמרו המפרשים שחוזר אל נדב שהכה אותו בעשא, לפי שאעפ"י שהיה רשע נענש בעשא, לפי שהיה רשע כמוהו, ומפני שבעשא לא המיתו בעבור חטאת ירבעם כי לא עשאו לקיים דבר הנביא, כמו שעשה יהוא בן נמשי (מלכים ב' ט') אבל עשה זה לרוע לבו למלוך תחתיו, ולפי שלא יהיה מבית ירבע' מי שיחלוק על מלכותו הרג' כלם, וגם בעבור שהרגו בעת שהיה נדב לוחם מלחמות ה' עם פלשתים בהיותם צרים על גבתון. ולי נראה שבעשא כאשר הרג כל בית ירבעם היה אומר שהיה עושה זה להיות ירבעם עובד ע"ז ומכעיס השם, ושהיה אומר שעשאו לקיים דברי הנביא, וכאשר גם הוא (בעשא) הרשיע לעשות האשימו הנביא עליו, והוא אמרו ועל אשר הכה אותו, ואינו חוזר לנדב כי אם לכל בית ירבעם שזכר, ר"ל וכל שכן על הדבר אשר הכה אותו שהיה על חטאיו, ואיך השמיד בעשא בית ירבעם על דבר שנמצא בעצמו? ולכן אחרי שהכה בעשא את בית ירבעם על חטאתיו ובא גם הוא אחריו לעשותם היה מן הראוי שיענש כמוהו באותו עונש עצמו. והנה אמר כל זה אחרי שספר שמלך אלה בנו תחתיו, להגיד שיקרה לבן בעשא מה שקרה לבן ירבעם, כי הנה כמו שנדב בן ירבעם מלך שנתים, כך אלה בן בעשא מלך שנתים וכמו שנדב הרג בחרב, כך אלה נהרג בחרב, לקיים דבר הנביא שבעשא יענש כירבעם וזהו דמוי נפלא ודבר מתמיה שהיה בעשא דומה לירבעם בחייו ובמותו, ובנו דומה לבניו וביתו דומה לביתו, והותרו בזה השאלות חמשית וששית: