אברבנאל על מלכים א יד:ד

וספר הכתוב שהיה אחיה זקן מאד עד שכהו עיניו מראות, ואמרו כי קמו עיניו מראות, ר"ל שנעדרו עיניו מראות ברוב שיבתו, ולפי שלעת הזקנה תיבש הלחות ויקומו יתרי העין ויכנס בת העין לפנים, לכן אמר קמו עיניו. ובפרק חלק (א"ה כמדומה לי שגם עיני הרב היו כהות בזה, כי הלך אחר אומד דעתו או אחרי דעת אחרים כסומא, ולא השתדל לראות איזה דרך ישר ישכון אור מאמרי רז"ל, כי זה כמה פעמים שגה ברואה והלך אחרי המתע', וכן עשה בזה המקום, כי המאמר הזה לא נמצא בשום מקום בפ' חלק, אבל בב"ר פר' ס"ה דף ע"ב ע"ג תמצאנו, וגם הילקוט מביאו משם דוק ותמצא:) אמרו, כל המעמיד בן או תלמיד שאינו הגון עיניו כהות, מנא לו בבן? מיצחק, ומנא לן בתלמי'? מאחיה השלוני, שהיה ירבעם בן נבט תלמידו: