אברבנאל על מלכים א יד:כא

ורחבעם בן שלמה וגומר. אחרי שהשלים לספר עניני ירבעם, חזר לספר עניני רחבעם שהיה מלך יהודה, וזכר שהיה בן ארבעים ואחת שנה במלכו, וזה יורה שלא סכל את ידיו בנטותו אחרי עצת הילדים להיותו נער בשנים כי היה בן ארבעים שנה ויותר, והנה שלמה אביו מלך נער בשנים והיה זקן בחכמה, ורבעם היה בהפך נער בחכמה ובדעת וזקן כפי השנים. וכבר כתב המדיני (אריסט"ו) בספר המדות שאין הפרש בין הנער כפי המדות והנער כפי השנים. וזכר עוד שמלך ביהודה שבע עשרה שנה בירושלם, שהיה העיר אשר בחר ה' לשום את שמו שם, ואמר זה להגיד שזה היה ראוי שיניעהו לעשות הישר והטוב בעיני השם מפאת המקום אשר היה עומד עליו אדמת קדש הוא, אבל היתה אמו נעמה העמונית, ונטה לטבע המקור אשר ממנו חוצב וחטא עמה, כי הנה נזכר בדברי הימים (דברי הימים ב' י"א י"ז) שעם היות שמלך שבע עשרה שנה, הנה לא עמד ביראת ה' ובעבודתו כי אם שלש שנים הראשונים ממלכותו, ובשאר השנים חטא בעבודה זרה, ולרמוז לזה אמר בכאן ושם אמו נעמה העמונית, שהיא היתה בירושלים עובדת עבודה זרה בזקנת שלמה כמו שנזכ', והיא הביאה בנה לחטוא יותר ממה שהטתו לקדושה ולעבוד את ה':