אברבנאל על מלכים א יד:ב

והנה צוה ירבעם לאשתו שתלך לשאול מאחיה הנביא על חליו, כי הוא היה נביא אמת והוא הגיד לו על מלכותו והיה אם כן מצליח בעניניו, וצוה אותה שתשתנה באופן שלא יכיר אותה אדם, לפי שהנביא אם היה מכיר אותה לא היה רוצה להנבא מפני השנאה אשר היה לו עם ירבעם על רוע מעשיו. או נאמר שלא אמר זה כדי שלא יכירה הנביא, כי אם ירבעם היה מאמין בנבואתו יאמין שהנביא בהכרח ידע מי היתה השואלת ומחשבתה ותכלית שאלתה, אבל אמר זה מפני הרואים שלא יראו שהמלכה הלכה לשאול מה יהיה באחרית הימים, ותהיה השאלה ההיא סבה שידעו ישראל תשובת הנביא, ואולי תהיה רעה על חטאיו, והיה רצון ירבעם שלא ידע אדם דבר מהייעודים הרעים האלה פן יהיו לו למוקש, ולזה אמר ולא ידעו כי זאת אשת ירבעם, לפי שמפני הרואים חשש ולא מפני הנביא שבהכרח היה יודע שיכיר אותה: