אברבנאל על מלכים א יג:ו

והנה ירבעם בקש מהנביא חל נא את פני ה' אלקיך והתפלל בעדי, לפי שלא היה בכלל הייעוד והגזרה שתיבש ידו, וכאלו לא נעשה כי אם לכבוד הנביא אשר שלח ידו לתפשו, ולכן בקש שיתפלל לאלקיו שכאשר הנביא ימחול על כבודו השם יתברך יכפר גם כן. והנביא חלה את פני ה' עליו ושמע השם יתברך תפלתו לרפאו, והיה זה לא להיותו הגון לכך, כי אם כדי שישוב בתשובה בראותו המופתים האלה כלם, ועכ"ז לא שב ירבעם מדרכו כמו שיזכור אחרי זה: ואמרו חז"ל בפסיקתא (עיין ילקוט ח"ב רמז ר' ובתנחומא פר' תולדות), רב הונא בשם ר' אידי אמר חס הקב"ה על כבודם של צדיקים יותר מכבודו, שהרי ירבעם היה מקריב במזבח ולא יבשה ידו, וכיון ששלח ידו בצדיק יבשה, הה"ר ותיבש ידו. ויען המלך ויאמר לאיש האלקים חל נא פני אלקיך, תרי אמוראי, חד אמר אלקיך ולא אלקי, וחד אמר עומד ומקריב לעבודה זרה וקרא לו אלקים. ויחל איש האלקים את פני השם ותהי כבראשונה, ר' ברכיה ורבי יהודה בר סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמרו, (משלי' כ"ו כ"ב) אם תכתוש את האויל במכתש, אפילו אתה נותן את הרשע בחמור של כובשין, אי אתה מועיל ממנו כלום, מה בראשונה עומד ומקריב לעבודה זרה אף בשנייה: