אברבנאל על מלכים א יג:ב

ובא הנביא ההוא לבית הבמות בהיות ירבעם עושה עבודתו וקרא על המזבח בדבר ה' הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו וזבח עליך את כהני הבמות המקטירים עליך ועצמות אדם ישרפו עליך, והנה למדנו הכתוב הזה ידיעות גדולות. ראשונה שהנביאים היו רואים הדברים בפרטיות מאת נותן השפע אליהם, ושלא היה השפע הנשפע עליהם כולל והיה מקבלו דמיון הנביא קבול פרטי ולא כללי כמו שחשבו אחרוני חכמינו המתפלספים, שאם היה כן לא היה משיג הנביא הזה שיהיה מי שיעשה זה הפעל מבית דוד, ולא שיקרא שמו יאשיהו כי זה לא נעשה עד לשנים רבות, אמרו בפרקי ר' אליעזר (פרק י"ז), ר' נתנאל אומר שלש מאות שנה קודם שנולד יאשיהו נקרא שמו, שנאמר הנה בן נולד לבית דוד ובן שמונה שנים מלך וגומר, ואחרי שזה כן איך נפל הנביא עליו בכחו המשער אם לא שאשר שמע מאת ה' צבאות באותו פרטיות הגיד אליהם, וכמו שהרחבתי הדבור בזה בספר מחזה שדי אשר אני עושה. ושנית שהנביאים היו רואים הדברים העתידים כמו בהיותם בהווה, לפי שהם לנגד עיניו רשומות כאלו הם כבר במציאות, ולכן אמר בכאן הנה בן נולד לבית דוד, ועדיין לא היה נולד, לפי שהיה מאמת הדבר ההוא כדבר הנמצא, או יהיה נולד מגזרת ילד, כלומר שיהיה נער קטן אשר יעשה זה. ואחז"ל בפסיקתא (עיין ילקוט ח"ב סוף רמז קנ"ט) שכפל לומר מזבח מזבח, על המזבח אשר בבית אל ועל המזבח אשר בדן. ואמר שהכהנים המזבחים באותם במות ישרפו בהם, ר"ל החיי' באותו זמן ואשר כבר מתו ישרפו עצמותיהם, וזהו אמרו ועצמות אדם ישרפו עליך, ובזה רמז לירבעם שהיה מכהן, שעם היותו מת בזמן המיועד ההוא, הנה עצמותיו ישרוף בבמה באופן שכמו שהוא כשאר הכהנים והמקריבים העלה והקריב בבמות ככה יהיו עצמותיו נשרפים כהם, והנה לא אמר בפירוש שישרוף עצמות ירבעם מפני כבוד המלכות, עם היותו נכלל בגזרה ובייעוד האלקי ההוא: