אברבנאל על מלכים א יב:לב

ועשה גם כן ירבעם שנוי אחר שעשה חג הסכות שצותה התורה לעשותו בחדש השביעי, עשה אותו בחדש השמיני בחמשה עשר יום לחדש כחג אשר ליהודה, ועשה לבד השנוי בתוספת חדש אחד להרחיקם מחקות ירושלם. ואפשר שעשה טענה לרשעתו, באמרו כי צוה האל שיעשו החג אחר אסיפת התבואות והיה ירושלם וארץ יהודה יותר ממהרת התבואות וארץ ישראל יותר מתאחרת, ולכן היה ראוי שיעשו ישראל החג בחדש השמיני. וכבר זכרו חז"ל (ירושלמי ע"ז ל"ט ע"ב) שאף שבתות וימים טובים בדה ירבעם מלבו. ואמרו עוד כן עשה בבית אל אינו מיותר, כי מה שספר עד עתה היה מה שעשה בדן שלשת הדברים אשר זכר, והם בית הבמות וכהנים מקצות העם וחג בחדש השמיני, ועתה יספר שהדברים האלה כלם עשה גם כן בבית אל, אם בנין הבמות ואם בהעמיד בבית אל את כהני הבמות אשר עשה שהם מקצות העם אשר לא היו מבני לוי כמו שזכר, (לג) וגם כן בענין החג שהעלה עולות על המזבח אשר בבית אל בחמשה עשר יום לחדש השמיני שהוא החדש שהוציא ובדא מלבו. ואמנם מה שאמר עוד ויעל על המזבח להקטיר, בא להגיד שירבעם בבית אל נתקרב אל המזבח להקטיר קטורת, כי חשב שלהיותו מלך היה מהראוי שהוא יעשה העבודה היותר רוחנית ומשובחת שהיא הקטרת, ולא עשה זה בדן כי אם בבית אל להיותו עיר ואם במלכותו וראש שבט אפרים, ולכן בא הנביא לביתאל ולא לדן. הנה התבאר מזה ששלשה פעמים אמר כאן הכתוב ויעל על המזבח על ענינים שונים, והראשון מהם נאמר על דן, ששם העלה ישראל על המזבח עולות וזבחים באותו חג שעשה להם ירבעם מלבו, והשני הוא להגיד שבבית אל היה ישראל ג"כ מעלה עולות על המזבח באותו חג הנזכר עצמו, והג' הוא להודיע ששם בבית אל ירבעם עצמו עלה על המזבח, ולא להקריב קרבן כי אם להקטיר קטורת, ובהיותו מקטיר הקטורת ביום חגו בא האיש מארץ יהודה ונבא על המזבח כמו שיספר אחר זה, וזהו צורך הפסוקים כלם ויישובם. והנה נשאר להשיב על מה שאמר הכתוב כן עשה בביתאל לזבח לעגלים אשר עשה, וזה מורה שכאשר עשה ירבעם העגלים היה מכוון לעבדם ולזבוח לפניהם כמו שעשו דור המדבר, שכאשר עשו את העגל מיד בנו מזבח לפניו, וכמו ששם אמרו (שמו' ל"ב ה') חג ליי' מחר והיו בודים אותו החג מלבם, ככה בדא ירבעם החג, וכל זה הוא הפך מה שפירשתי בענין העגלים. ואני כבר הודעתיך שלא הביאני לדעת הזה כי אם הכרח רב כפי הפסוקים וכפי הסברה הישרה, ולכן ראוי שנפרש שלא היה מזבח ומקטר אליהם כי אם שהיה מזבח לאלקים בעבורם, כי להיותם סימן וזכרון מלכותו היו הזבחים אל השם הנכבד שיתמיד מלכותו, ויורה על זה אמרו לזבח אל העגלים, וידוע שבבית אל לא היה כי אם עגל אחד, אבל היה כוונת הזבח שתתמיד מלכות אפרים ומנשה שיורו עליהם העגלים, והוא על דרך אמרו (שמו' א' א' כ"ז) אל הנער הזה התפללתי, שפירו' עליו ובעדו שישמרהו השם ויחייהו, וכן אמר שעשה בבית אל לזבח אל העגלים, כלומר בעד התמדת מעלתם. ואם על כל פנים תרצה לפרש לזבח אל העגלים שהוא נתינת אלהות אליהם, אמור מעתה שהיה זה אחרי שנטה העם אחריהם לא בשעת עשייתם כמו שזכרתי. ובדברי הימים כתוב בספור המלחמ' הגדולה אשר היה לאביה מלך יהודה עם ישראל שדבר דברים כנגד ישראל, ובכלל' אמר (דברי הימים ב' י"ג ח') ועמכם עגלי זהב אשר עשה לכם ירבעם לאלקים, אבל לדעתי אין בזה טענה על מה שפירשתי, כי הנה נוכל לומר שאביה אמר זה כדי לחרפם ולגדפם לא להיותו כן. וכבר מצאתי בדברי חז"ל סיוע גדול לדעתי, אמרו בסדר עולם (פרק ט"ז) וירדוף אביה אחרי ירבעם ויגפהו, ואין אתה יודע מי הוא שנוגף, הרי ירבעם קבר את אביה ומלך אחריו שתי שנים, הא אינו אומר ויגפהו אלא על אביה שמת שם, ומפני מה נגפו המקום? מפני שהיה עומד וחושד את ישראל ואומר להם ועמכם עגלי זהב אשר עשה לכם ירבעם לאלקים. וכן אמרו בב"ר (פ' ס"ה ע"ג ע"ד ופ' ע"ג פ"ב) ויגפהו ה', ר' יוחנן אומר מפני מה נגף אביה? מפני שחשד את ישראל, שנאמר ועמכם עגלי זהב לאלקים. הנך רואה שחז"ל אמרו שמאמר אביה לישראל מהעגלים היה חשד ולא דבר אמתי, הסכימו למה שאמרתי. ואם לא תרצה בזה ועל כל פנים תרשיע את ירבעם בדבר העגלים, ראוי שתאמר שלפי שראה ירבעם ששלמה עשה בקדש הקדשים שני כרובים זהב, ומארבעה פני המרכבה בחר בפני הכרוב, להיותה צורה אנושית מורה החכמה המושפעת מאתו יתברך על שכל האדם, לכן בחר ירבע' לקחת מהמרכבה פני שור, להוראתה על רבוי התבואות וברכת העמים, כמו שאמר (משלי י"ד ד) ורוב תבואות בכח שור, ולכן עשה שני עגלים כנגד שני הכרובים, והיו לכרובים שתי כנפים לרמוז על המשכות השפע מלמעלה, ובשור שתי קרנים מורים על זה גם כן. וכמו שהכרובים בצורותיהם הם הצעירים לימים מבני אדם, ככה היו העגלים הצעירים מימים מן השוורים. ואולי היו שני העגלים זכר ונקבה. כמו שאמרו חז"ל (יומא נ"ד ע"א) בכרובים, ולכן עשה שנים. וכמו ששלמה כאשר עשה חנוכת המזבח עשה חג, ככה עשה ירבעם אבל בדאו מלבו. הנה אם כן לא בחר בצורת העגלים לעשות כמו שעשו דור המדבר, כי אם לקחת מפני המרכבה העליונה הפנים היותר ראויים אליו, ולא עשה צורת אריה לפי (בראשית מ"ט ט') שגור אריה יהודה, ושבט יוסף נדמה לשור כמו שזכרתי: