אברבנאל על מלכים א יב:ל

ומה שאמר הכתוב ויהי הדבר הזה לחטאת וילכו העם לפני האחד עד דן, הכוונה בו שעם היות שלא כוון ירבעם בעגלים לעשות מהם ע"ז, הנה אחרי כן באורך הזמן נמשכו בני ישראל אחריהם ועבדו אותם עבודת אלהות, וכל כך נעשו אדוקים בעבודה הסכלה ההיא שהיו הולכים דרך רב עד דן, שהיה בסוף המלכות כדי לעבוד העגל אשר שם, וכמאמר הנביא (עמוס ח' י"ד) חי אלקיך דן וחי דרך באר שבע, שבדן אמר אלקיך בעבור העגל שהיה שם ובבאר שבע לא אמר אלוה אבל אמר דרך, לפי שהיו הולכים משם עד דן לעבוד העגל אשר שם, וקרה אם כן לישראל בענין העגלים כמו שקרה להם עם האפוד אשר עשה גדעון מנזמי השלל ויצג אותו בעירו בעפרה, כדי שיהיה שם לזכרון תשועתו וכבודו ואחרי כן טעו בני ישראל אחריו, כמו שנאמר שם (שופטים ח' כ"ז) ויזנו כל ישראל אחריו ויהיה לגדעון ולביתו למוקש, וככה גם כן קרה לישראל עם נחש הנחשת אשר עשה משה לרפואתם ואחרי כן זנו ישראל אחריו, כמו שאמרו חז"ל בפרק כל הצלמים (ע"ז דף מ"ר ע"א), ועל זה הדרך אמר בכאן ויהי הדבר הזה לחטאת, שהוא ספור מה שנעשה אחרי כן בהמשך הזמן לא בכוונת עשייתם. ואחשוב שזה עצמו היה דעת החבר במה שאמר למלך אלכוזר וז"ל, אלא מעט ממה שהביאם צורך ההנהגה לעבוד עליהם, והם מודים באלקי ישראל המוציאם מארץ מצרים, והותרה בזה השאלה השנית: