אברבנאל על מלכים א יב:ג

וזכר שכבר שלחו ויקראו את ירבעם ממצרים, וענין פשט הכתוב שלא אמר שירבעם בא מעצמו, אבל אמר שכאשר שמע ירבעם מיתת שלמה שעודנו היה במצרים מעת אשר ברח שם לא נתעורר לבא, אבל גם אחר השמועה ישב במצרים שקט על שמריו, וזהו אמרו וישב ירבעם במצרים, שפירושו גם אחרי השמועה שראה שמת שלמה לא התעורר ללכת למלוך כפי אשר יעדו הנביא אחיה, אבל ישב במצרים עד ששלחו בני ישראל לקראו, ואולי שמעו או ידעו דבר מנבואת אחיה השלוני אשר התנבא על המלכתו ולזה קראוהו, כי מתחלה לא באו בעלילה עם רחבעם. ואחרי בואו באו כל קהל ישראל וירבעם עמהם לדבר אל רחבעם, (ד) ואמרו לו אביך הקשה עלינו את עולנו וגומר, והיה ענין זה העול אצלי בשלשה אפנים. האחד בדבר המשפט, שהיה עושה משפט וצדקה לכל עמו, ולפי שהעם יקוצו בדבר המשפט בהגיעו אליהם, התלוננו אלה שלא יעשה הדברים באותו החריצות ולא יעניש בני אדם כל כך, כמו שהיה עושה אביו, אבל יעבור על פשע וימחול אשם, כי היה ענין משפט שלמה אצלם עול קשה. והשני הוא ששלמה העמיס לכל עמו לכלכל את ביתו, במאכל שלחנו שהיה עצום מאד, ובמאכל סוסיו שהם רבים ארבעים אלף וי"ב אלף פרשים, והעמיד שלמה שרים ונצבים על כל זה, כמו שאמר בפרשה השנית (בסי' ד' כ"ו) וכלכלו הנציבים האלה את המלך שלמה ואת כל הקרב אל שלחן המלך שלמה איש חדשו לא יעדרו דבר, והשעורים והתבן לסוסיו ולרכש יביאו אל המקום אשר יהיה שם איש כמשפטו, וגם היו באים מכל העמים ומכל הממלכות מאת כל מלכי הארץ לשמוע את חכמת שלמה, ואין ספק שהיה שלמה מכבד את הבאים אליו ונותן להם בר ולחם ומזון וצדה לדרך, והיה מצוה שישבו ויחנו עם אנשי הארץ בבתיהם, ולהיות כל זה דבר מתמיה ובגודל מופלג היה עליהם זה עול קשה ועבודת פרך, כל שכן אחרי שהחלו לצמוח המלחמות כמו שקדם מבן הדד ורזון בן אלידע, שהיו כבר ישראל משוללים מהשלוה ועמוסים מההשתעבדות. והאופן השלישי מהעול היה מהמס ששם עליהם שלמה בזקנתו בכל שנה ושנה לצורך המלחמות, ועל כל זה אמרו אל רחבעם אביך הקשה את עולנו ואתה עתה הקל, ר"ל אתה שאינך רם לבב כאביך אל תחוש לאותם הפרשים ולאותם המעלות אשר היה הוא מבקש, אבל הקל מעבודתו הקשה ומעולו הכבד ונעבדך בשמחה ובטוב לבב, והותרה בזה השאלה הראשונה: