אברבנאל על מלכים א יב:טו

ואמנם מה שאמר אחרי זה ולא שמע המלך אל העם כי היתה סבה וגומר, אחשוב שאין פירושו שלא שמע לשאלתם ובקשתם, אבל ענינו שאחרי התשובה אשר נתן אליהם קשה כגידים העם רצו לדבר עמו עוד ולפייסו או להתנצל מדבריהם הראשונים או לבקש מיצוע בדבר יאות אליו ואליהם, והוא בסכלותו לא רצה לשמעם דבר כלל, וזהו אמרו אחרי התשובה ולא שמע המלך אל העם כי היתה סבה וגו' ר"ל שזה היה יותר קשה מכל מה שקדם, (טז) ולזה אמר וירא כל העם ישראל כי לא שמע המלך אליהם, שמפני זה חשבו כי כלתה אליהם הרעה מעם המלך, ובעבור זה השיבו הם גם כן דברים קשים, ואמרו מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי איש לאהליך ישראל עתה ראה ביתך דוד, כלומר הנה הזדון הזה אשר לרחבעם אינו כי אם להיותו מבית דוד וזרעו, וחושב שבהכרח ימלוך עלינו אחרי היותו יושב על כסאו, ואנחנו לא נחשוב כן, כי מה הוא החלק אשר לנו בדוד לשיהיה לו חלק רב בנו? ומה היה הנחלה אשר לנו בבן ישי שהיה אתמול רועה צאן כאחד ממנו שיחשו' בנו שכל נחלתנו הם שלו? לאוהליך ישראל, רוצה לומר כל אחד ימלוך בביתו ואין אנו חפצים במלך ולא צריכי' אליו וגם הוא לא יחפוץ בנו, וזה ראה ביתך דוד, רוצה לומר נהוג ועיין בביתך ומלוך בה ולא תחוש לראות ולמלוך בבתינו. והמפרשים פירשו ראה ביתך דוד, ראה על מי ימלוך היורש ביתך, ומה הבית שישאר לו במלוכה כי הנה לא ימלוך עלינו. וי"ת כען ימלוך על אנשי ביתך דוד, ר"ל שימלוך ביהודה לבד כמו שהיה. ובפרק כהן גדול (א"ה תמיה נשגבה ונפלאה בעיני שהרב שגה וטעה כל כך פעמים הרבה לזכור מקומות מאמרי רז"ל בשם, עם היות שלא יזכרו ולא יפקדו שמה, איך לא כסתה כלימה פניו להביא מסכתא או פרק או ספר שאין בו שום דבר מהמאמר אשר מביאו? אין זה כי אם לבטחו על טוב זכרונו ואומד דעתו, והוא כמעט גאה וגאון ומנהג רע, כי (כבודו במקומו מונח) שקר וכזב הוא שהמאמר הזה הוא בפר' כהן גדול או בשום מקום ממסכת סנהדרין, כמו שהביאו ג"כ משם בפירושו על נביאים אחרונים בהושע סימ' ג' על פסוק אחר ישובו בני ישראל וגומר. ואני אודה ולא אבוש שעם היות שחפשתי חפוש אחר חפוש בגמרות ומדרשים לא מצאתי איה איפה מקום המאמר הזה, ונסתרה ממני דרכו, ואולי ימצאנו הקורא המשכיל פתאום ויתקן את המעוות כפי שכלו הטוב, ועליו תבא ברכת ה': ע"כ ההגהה) אמרו, אין לנו חלק בדוד, זה מלכות שמים, ולא נחלה בבן ישי, זה מלכות דוד, לאוהליך ישראל, זה בית המקדש, אל תקרי לאהליך אלא לאלקיך. א"ר סימון בן מנסיא אין ישראל רואים סימן גאולה עד שיחזרו ויבקשו שלשתן, הה"ד (הושע ג' ה') אחר ישובו בני ישראל ובקשו את השם אלקיהם, זה מלכות שמים, ואת דוד מלכם, זה מלכות בית דוד, ופחדו אל ה' ואל טובו, זה בית המקדש. העירו בזה שכאשר נפרדו ישראל מבית דוד נפרדו מהאמונות האלקיות ומעבודת השם יתברך ועל כל זה אמר הכתוב וילך ישראל לאהליו לומר שהלכו העם לדרכו (יז) ונשארו עם רחבעם לבד בני יהודה, וגם זה לא היה כי אם לפי שהיו בערי יהודה ומפאת ההכרח הוצרכו להמליך עליהם את רחבעם: