אברבנאל על מלכים א יב:א

הפרשה הששית תספר איך נחלק המלכות אחרי מות שלמה, ומלך רחבעם בנו על יהודה ובנימין בלבד וירבעם מלך על עשרת השבטים האחרים, ומהעגלים והבמות אשר עשה ירבעם והנבואה אשר באהו עליו, ומה שקרה לנביא שבא מיהודה עם הנביא הזקן אשר בביתאל, ומיתת אביה בן ירבעם ומה שנבא עליו אחיה השלוני, ועליית שישק מלך מצרים על ירושלם. תחלת הפרשה וילך רחבעם שכם וגומר, עד ובשנת שמנה עשרה למלך ירבעם וגומר. והנה שאלתי בפרשה הזאת שש השאלות:

השאלה הראשונה אשאל לעם ישראל, למה אמרו לרחבעם אביך הכביד את עולנו ואתה עתה הקל מעבודת אביך הקשה ומעלו הכבד אשר נתן עלינו ונעבדך וגומר? והנה שלמה לא מצינו שנתן עליהם עול קשה ולא עבודת פרך, אבל בימיו ישב ישראל בטח בדד איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו בשלוה ובהשקט לא נתן עליהם מס לא לבנין בית ה' בדרך נדבה או תרומה ולא לחומת ירושלם ובנין הערים כדרך המלכים, וימלא את כל ארץ ישראל כסף וזהב ובשמים ואבן יקרה, ומה היה אם כן העול הכבד והעבודה הקשה אשר נתן שלמה עליהם? השאלה השנית אשאל לירבעם, מה ראה לעשות עגלי הזהב? ואיך הסכימו ישראל לעצתו בדבר עבודה זרה כזה? הלא ידעו הלא שמעו מה שקרה לאבותיהם ממעשה העגל אשר עשו במדבר מהמגפה והרג ואבדן, ושרצה השם יתברך להסתיר מהם פנים, אם לא שעמד משה ויפלל והשיב חמתו מהשחית, ואם היה רוצה ירבעם שלא ילכו ישראל ירושלם ויהיה חוטא מפאת ההכרח, היה ראוי להיות חטאו במה שיצטר' אליו בהכרח לא בבלתי צריך, והוא לבנות בית אחר לשם ה' ולעשות שם מזבח קטורת ונר תמיד ולעלות עולות וזבחים אליו יתברך אשר המליכו על ישראל, ובזה ימלא כוונתו, ומה היתה הסבה אשר הביאתו לעשות בלי צורך פשע ע"ז כזה בפרסום גדול, ולומר שהעגלים ההם היו האלקים אשר הוציאום ממצרים? ואיך עלה על לבם להאמין הענין הזה? כי הנה במדבר לא בקשו לעבוד עבודה זרה כי אם להיות להם אמצעי במקום משה, כמו שאמר (שמות ל"ב א') כי זה משה וגו' ואין הענין כן בזה:

השאלה השלישית אשאל לאיש האלקים אשר בא מיהודה, איך האמין לנביא הזקן מה שדבר אליו בשם ה' שישוב עמו העיר ויאכל לחם עמו, בהיות שצוהו השם יתברך כמו שאמר שלא יאכל לחם ולא ישתה מים בבית אל ולא ישוב בדרך אשר הלך? והנה אם כן עבר על נבואתו והתחייב מיתה, ואם דבר אליו בשם ה' היה ראוי שלא יאמין בדבריו, אחרי שהיו הפך מה שצוהו הש"י אחרי שאין בו שנוי חלילה, איך ישנה מאמרו ואיך ישוב מהצווי הראשון ולא איש אל ויכזב וגומר? השאלה הרביעית אשאל לנביא הזקן, אם היה נביא אמת איך דבר בשם ה' מה שלא צוה אותו? והיה אם כן חייב מיתה כמו שהתבאר בתורה (דברים י"ח כ'), ואם היה נביא שקר כמו שאחז"ל (סנהדרין פי"א ק"ד ע"א) שהיה מיכה, איך באהו אחר כך נבואה בהיותו אוכל על השלחן עם איש האלקים? ואם הודיעו יתברך עונש איש האלקים שעבר על נבואתו ושב לעיר, איך לא הודיעו גם כן עונש עצמו על אשר דבר מה שלא צוה עליו? ואם היה נביא שקר איך התאבל כל כך על מות איש האלקים? ויקשה גם כן מה ראה האיש הזקן הנביא הזה להשתדל כל כך עם איש האלקים להחטיאו ולהביאו אל ביתו והפך דברי אלקים חיים? ומה התועלת או הכבוד שקנה בזה? ואין לנו שנאמר שכוון להרע, כי הוא התאבל מאד על מותו שצוה שיקברו עצמותיו אצל עצמותיו, ונבא בשם השם דוגמת מה שנבא איש האלקים עצמו כמו שאזכור:

השאלה החמשית אשאל לכתובים, מה ראו לספר שם אמו של רחבעם שהיה נעמה העמונית, ולא נזכר כזה בשאול ולא בדוד ובמלכים אחרים לא נזכר שמות אמותיהם? כל שכן שתמצא זה שתי פעמים בכתוב, כי ראשונה אמר ורחבעם בן שלמה מלך ביהודה וגומר, ואמר אחר כן פעם אחרת וישכב רחבעם אם אבותיו וגומר. ושם אמו נעמה העמונית וימלוך בנו תחתיו, ונזכר זה אם כן שתי פעמים בהיותו בלתי צריך ואפילו פעם אחת:

השאלה הששית לאלוה יתברך בהסרת המלכות מבית דוד, והיא שאלה וספק עצום נגדו יתברך איך הסיר המלוכה מבית דוד ונתנה לירבעם? ואם אמרנו שהיה זה לחטאת שלמה כמו שיורו עליו הכתובים, הנה יאמר אומר שכבר יעד השם יתברך לדוד על יד נתן הנביא כמו שנזכר בספר שמואל פרשה י"ז שלא תסור הממלכה מזרעו אעפ"י שיהיו רעים וחטאים לה' מאד, אמר (שמו' ב' ז' י"ב וכו') כי ימלאו ימיך ושכבת את אבותיך והקמותי את זרעך אחריך אשר יצא ממעיך והכנותי את ממלכתו, הוא יבנה בית לשמי וכוננתי את כסא ממלכתו עד עולם, אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים וחסדי לא יסור ממנו כאשר הסירותי מעם שאול אשר הסרותי מלפניך ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך כסאך יהיה נכון, יורה שבהיות בניו וזרעו חטאים יהיה ענשם בחלאים וביתר הרעות לא בהסרת המלכות אשר נתן לדוד. וכבר התלונן מזה איתן האזרחי מזמור פ"ט באמרו (תלים פ"ט ל' וכו') ושמתי לעד זרעו וכסאו כימי שמים אם יעזבו בניו תורתי וגו' ופקדתי בשבט פשעם ובנגעי' עונם וחסדי לא אפיר מעמו ולא אשקר באמונתי לא אחלל בריתי וגומר ושאר הפסוקים, ויורה שהתלונן שם על אורך הגלות שלא היה כסא דוד וממלכתו קיים ועומד כמו שיעדו, עד שכתב הראב"ע בפירושו לספר תהלים כי היה בספרד חכם אחד והיה קשה זה המזמור עליו, ולא היה קורא אותו ולא היה יכול לשמעו, לפי שהיה מדבר בלשון דופי נגד הקב"ה שלא הקים דברו ושהיה משקר באמונתו ומכזב ביעודיו, ותשובת ראב"ע שהשיב בזה בלתי מספקת. הבל הביא גם הוא באמרו שהמשורר דבר על לשון האויבים שהם מגדפים ומכזבים דברי האל יתברך. ואני תמה ממנו איך לא השיב על הספק בעצמו? והוא איך לא נתקיים הייעוד האלקי שייעד לדוד? ובין שיהיה התעוררות הספק הזה בלשון האויבים או בלשון האוהבים, הנה הקושיא במקומה עומדת כל עוד שלא ישיבו עליה, ותהיה הספק הזה פרטי וכולל. אם פרטי למה הקב"ה הסיר המלכות מזרע דוד ונתנו לירבעם שהיה זה הפך מה שיעדו? ואם חטא שלמה היה לו יתברך להוכיחו בנגעי בני אדם ולא בהסרת המלכות, ויקשה זה גם כן בזמן בית שני שהיו מלכים מבית חשמונאי ולא היו מזרע דוד, ולא נתקיים כלל היעוד בזמן ההוא. ויהיה גם כן הספק כולל בזמן הגלות הזה, שלא היה עוד מלך מבית דוד והיה זרעו נגוע מוכה אלקים ומעונה בגלות, ועל זה היתה תלונת המשורר שזכרתי, באמרו (שם ל"ט וכו') ואתה זנחת ותמאס וגומר פרצת כל גדרותיו וגומר, שסוהו כל עוברי דרך וגומר אף תשיב צור חרבו וגומר, וחתם הדברים עד מה השם תסתר לנצח וגומר איה חסדיך הראשונים ה' וגומר, זכור ה' חרפת עבדיך וגומר, אשר חרפו ה' אשר חרפו עקבות משיחך, ולא נתן תשובה כלל בדבר אבל חתם דבריו באמרו ברוך השם לעולם אמן ואמן כמודה על הרעה, ובמקום הזה שהוא שרש הדבר והתחלתו ראוי להתיר הספק הזה. ולפי זה יהיו שש השאלות האלה, הראשונה לעם ישראל, והשנית לירבעם, והשלישית לאיש האלקים שבא מארץ יהודה להנבא על המזבח, ורביעית לנביא הזקן אשר בבית אל, וחמשית לכתובים מההכפל אשר באו בהם, והששית לשם יתברך אשר אמר וגזר בהסרת המלכות מבית דוד ולתתה לירבעם בן נבט אפרתי.

והנני מפרש הכתובים באופן יותרו השאלות כלם:

וילך רחבעם וגומר. ספר הכתוב שאחרי מות שלמה הלך רחבעם בנו שכם, לפי ששם באו כל ישראל להמליכו. ונראה מזה שישראל לא רצו ללכת לירושלם אבל הם הלכו אל שכם שהיה משבט אפרים שהיה ירבעם ממנו, כדי שיוכל לבא שמה בעזר בני משפחתו ולא ימיתהו המלך וכדי להתעולל שם עלילות ברשע, כי היה המקום ההוא כמו שזכרו בדרש (סנהדרין פי"א ק"ב ע"א) מוכן לפורענות, שם ענו את דינה, שם מכרו את יוסף, ולכן שם נחלק המלכות, כי היה זה ענוי ומכירה ודבר פשע: