אברבנאל על מלכים א יא:ט

וספר הכתוב שהתאנף ה' בשלמה, לפי שלא היה לו הדבקות הראוי לעמו יתברך בהיות שנראה אליו פעמים, והם שתי הפעמים אשר באה אליו הנבואה בגבעון כמו שנזכר, והנביא אשר היה דבק באלקיו לא היה ראוי שילך אחרי נשיו ולא שילמד אותן דרכי אלקות זרים, שאם היה הוא מדובק באלקיו (וכמו שצוה משה אדוננו (דברי' י"ג ד') אחרי ה' אלקיכם תלכו ואותו תעבודו ובו תדבקון,) לא היה נותן מקום שאדם מה יעבוד ע"ז לעיניו בארצו, כל שכן נשיו השוכבות בחיקו, אבל בזקנתו לא היה חושש לדבר מה הטוב הוא אם רע להיות לבדו פונה מהשם ובלתי דבק בו, (י) וגם שצוהו על הדבר הזה, ר"ל הע"ז לבער מן הארץ, כי היה זה מוטל עליו במה שהוא מלך ולא שמר את אשר צוה ה' לעשות לכל עובד ע"ז, לכן באהו הנבואה, ואחז"ל (סדר עולם פרק כ') שהיתה על ידי אחיה השלוני, (יא) ואמר לו יען אשר היתה זאת עמך, ר"ל יען אשר התעסקת במה שלא היה ראוי לך ללמד לנשיך עבודת אלקים אחרים והנחת לעבוד אותם נגד ירושלם, או יען התרפית ביום צרה ולא חששת לבער הע"ז מן הארץ ונתת מקום לעבדה, אשר בזה לא שמרת בריתי וחקותי אשר צויתי עליך, לכן יהיה לך מהעונש שקרוע אקרע את הממלכה מעליך ונתתיה לעבדך. והתבונן בעונש הזה כי היא מדה כנגד מדה, וענין זה שכבר ידעת שעובדי ע"ז בישראל היו עובדים לשמש או לירח או לאחד מהמשרתים, והשם ית' צוה שלא יעבדו כי אם אליו לבדו, שהוא גבוה ואדון עליהם והם עבדיו עושי רצונו והוא אלקי ישראל בלבד, ולפי ששלמה לא מיחה ביד נשיו ובניו העובדים אל המשרתים ולכל צבא השמים, היה מהעונש שכאשר הם עבדו את העבד שהוא השמש והירח ושאר המשרתים והסירו הממלכ' מהאל יתברך שהוא מלך מלכי המלכים, ככה האל יתברך יקרע הממלכה ויסירה משלמה ויתן אותה לעבדו. ולפי ששלמה לא חטא בזה כעובד ע"ז בעצמו, (יב) לכן היה שהעונש לא בא בימיו, לפי שעם היותו אשם במה שלא מיחה בידי נשיו היה הוא כפי האמת בדעותיו ואמונותיו בן דוד שהיה תמים עם ה' אלקיו, ולזה לא יהיה העונש ההוא מגיע אליו, אבל יהיה בימי בנו רחבעם להיותו הוא עצמו עובד ע"ז כאמו העמונית: