אברבנאל על מלכים א יא:ג

ופרט וביאר האשם האחר, והוא מריבויין וכמותן, באמרו ויקח לו נשים שרות שבע מאות ופלגשים שלש מאות, שהוא רבוי מופלג מאד. אבל זה קשה בעיני מאד האמנתו שיהיו לשלמה שבע מאות נשים שרות מלבד הפלגשים, ויהיו אם כן מלכות ופלגשים אלף נשים והוא דבר בלתי מסודר ומגונ' מאד, ואיך מלאו לבו לעשות דבר יוצא מהנהוג כזה? ואיך לא חשש לחייו ובריאותו שרבוי המשגל יביאהו למות קודם זמנו? והנה בשיר השירים אמר (שיר ו' ז') ששים המה מלכות ושמנים פלגשים ועלמות אין מספר, ואם היה זה שם ספור לנשיו ופלגשיו הנה לא יסכים עם מה שכתוב בכאן. ויותר קשה מזה שלא זכר הכתוב מהבנים אשר היו לשלמה כי אם מרחבעם, ובשאר המלכים זכר כמה בנים ובנות היו להם, ובשלמה מאלף נשים ופלגשים שהיו לו לא זכר אם ילדו לו בנים או בנות. והנראה אלי בכל זה הוא, ששלמה היה בטבעו שטוף במשגל ואוהב הנשים, ועם היות ממנהג המלכים שנשיו היושבות בכבוד המלכות ונקראות מלכות המה ישבו עם המלכים במעלה ובכבוד, ושאר הנשים אם יזדווגו אליהן המלכים דרך עראי בסתר לא ישיתו לב אליהן, הנה מגדולת שלמה ומעלתו היה שכל הנשים אשר הזדווג אליהן בכל ימיו מיד נתיחדו ונפרשו ולא נגע אליהן אדם מפני כבוד המלך אשר שכב עמהן, כי עם היות שלא שכב אותן כי אם פעם אחת כל ימיו, היה מגדולתו שיהיו עוד כל ימי הארץ אסורות לשום אדם, כדרך תשמישי קדושה שלא יתשמש בהם חול, ולפי זה אינו מהקושי ששלמה בכל ימיו יזדווג אל אלף נשי'. וזכר הכתוב שהנשים אשר שכב המלך אותן בקדושין וכתובה היו שבע מאות בכל ימיו, ואשר שכב עמהן בייחוד אבל לא בקדושין וכתובה היו שלש מאות. וכבר כתבתי בפירושי לספר שופטים פרשה י"א מה החלוף שיש בין אשה לפלגש, ושם הוכחתי שפלגש כל אדם היה לדעת רש"י בקדושין אבל לא בכתובה, ולדעת הרמב"ן היה פלגש כל אדם בלא קדושין ובלא כתובה, ולדעת שניהם הפלגש האמורה במלך היא בלא קדושין וכתובה. הנה אם כן על הייחוד בלבד יאמר עליה פלגש, ואין ספק שמהשבע מאות אשר זכר שהיו שרות לא היו נקראות בשם מלכות כי אם המעט שבהן, והמה היותר אהובות אצלו והיותר מעולות במדרגה ויחס ובכבוד, ועליהם אמר בשיר השירים כפי הנגלה ששים המה מלכות, כי כאן אמר שרות, מלשון שררה, ושם אמר בהן לשון מלכות, וכן היו מהפלגשים קצתן במעלה ואהבת המלך יותר נבחרות משאר הפלגשים, ועליהם אמר ושמנים פלגשים, ועל האחרות אמר ועלמות אין מספר. ואולי ששלמה עשה כמו שעשה אחשורוש, שקבץ בתולות רבות לראות הנערה אשר תיטב בעיני המלך, ואחרי ששכב עמהן אחת לאחת הבדיל מהם לכתר המלכות ששים, והבדיל מהפלגשים שמונים והם היו משרתות את המלך, ועם אלה היה שוכב המלך פעמים כרצונו, ושאר השרות והפלגשים לא ידע אותם עוד אחרי הביאה הראשונה, לפי שלא ישרו בעיניו, וזה טעם ההבדל וההפרשה שבהן, וכבר זכרתי מה היה הנרצה על דרך הנסתר בששים המה מלכות בשער השני. ואין ספק שכפי מעלת שלמה חכמתו וגדולתו לא היו לו בנים ממלאים מקומו לא בשלמיות המדומים ולא בנפשיים, כי כלם היו נוטים לטבע אמותיהם, ומפני זה לא זכר הכתוב דבר מהם, כי היה כוונת הספור לספר מעלות שלמה לא חסרונותיו. וכבר מצאנו כזה במשה אדוננו ובשמואל הנביא, שלפי שבניהם לא הלכו בדרכם לא זכר הכתוב דבר מהם ולא שמותיהם והיו כלא היו ולאפס ותוהו נחשבו. הנה אם כן ביאר הכתוב רבוי נשי שלמה וכמותן והיותן נכריות באיכותן ושדבק חשקו בהן יותר מדאי. ואפשר לפרש שמה שזכר כאן מאהבת שלמה לנשיו לא היה בלבד בעת הזקנה, כי אם בכל ימיו שהיה כן מנהגו, (ד) ונמשך מזה שבעת זקנתו נשיו הטו את לבבו, כי מפני המנהג שהיה לו קוד' לכן להמשך אחריהן, קרה שבהיותו בזקנתו היו יכולות לעשות בענין הע"ז שיזכור מה שלא היו עושים עד הנה. והטיית הלב אשר זכר כאן אחרי אלקים אחרים, הוא להניחם לעבדם ולהעלים עיניו מהם, ולזה אמר מיד שלא היה לבבו שלם כלבב דוד אביו, כי אלו היה במדרגתו מהחסידות היה הורג את הנשים ואת הבנים על קדושת שמו, (ה) וזהו גם כן אמרו וילך שלמה אחרי עשתרות אלקי צידונים וגומר, ר"ל שהניח לנשיו הצדוניות לעבוד אלקיהן ולעמוניות לעבוד שקוציהן, (ו) ובזה עשה הרע בעיני ה', כי רע ומר הוא בעיניו יתברך שיניח שלמה את נשיו לעבוד ע"ז לעיניו, ובזה לא שמר מה שראוי לשמור לשם יתברך, וז"ש ולא מלא אחרי ה' וגומר: