אברבנאל על מלכים א א:לח

וירד צדוק הכהן וגומר. ספר הכתוב שעבדי דוד קיימו מצותו, ושצדוק הכהן בראש הקרואים להיותו כהן לאל עליון, ונתן הנביא ובניהו בן יהוידע והכרתי והפלתי שהם הגבורים אשר לדוד שזכר למעלה, וגם לדעת חז"ל (מדרש תלים מזמור ג') הם היו סנהדרי גדולה אשר להם בחירת המלך, כלם ירדו מציון עיר דוד שהיה שם בגבוה העיר אל גיחון שהיה בשפל ההר, והרכיבו את שלמה על פרדת המלך ומשחו אותו בגיחון. וכתב ההחכם רד"ק שצדוק הכהן לקח את קרן השמן מן אהל העדות שהיה בגבעון, כי הלך או שלח בעדו ואין כן דעתי, כי אם שצלוחית השמן היתה נתונה לפני הארון, להיותה דבר מקודש מיוחסת אליו ולכן נגנזה עמו כמו שקבלו חז"ל (שקלים ט' ע"א), וכמו שאזכור אחרי זה בעקרי המשיחה, ומפני זה כאשר הוליך דוד את ארן האלקים אל עירו הוליך ג"כ עמו שמה צלוחית שמן המשחה, (לט) ועליו אמר ויקח צדוק הכהן את קרן השמן מן האהל, כי לקחו מן האהל אשר נטה דוד בעירו לארון האלקים, ועם היות שאמר הכתוב וימשח אותו, שיורה שצדוק משח את שלמה, ראוי שיובן שעל פי נתן הנביא נמשח, כי אליו היתה הצואה והוא היה הראוי למשוח המלך, עם היות שהכהן הגדול להיות השמן תחת רשותו יעשה המעשה עמו, וכן תמצא שכאשר ספר יהונתן בן אביתר המעשה הזה כלו לאדוניהו, אמר וימשחו אותו צדוק הכהן ונתן הנביא בגיחון, לפי ששניהם משחוהו: