אברבנאל על שמואל ב ט:יא

והיתה תשובת ציבא שבכל אשר יצוה המלך יעשה. ואמנם מה שאמר הכתוב אחרי זה ומפיבושת יאכל על שלחני כאחד מבני המלך, הנכון שהם גם כן דברי ציבא למלך, יאמר אנכי אעשה כדבריך עם היות שעד עתה היה מפיבושת אוכל על שולחני כאחד מבני המלך ולא יצטרך לכל דבר, ולכן אין צריך לו לאכול על שלחן המלך. ואחרים פירשוהו דברי דוד ואינו נכון. והנה נשאר לדעת מה היה החסד הזה אשר עשה דוד עם מפיבושת בתתו לו את שדה שאול אביו? וכתב רש"י שהמלך רשאי להעביר הנחלה, שנאמר (שמואל א' ח' י"ד) את שדותיכם ואת כרמיכם יקח ונתן לעבדיו. ותמהתי מהרב כי הוא פירש במשפט המלך כי אין זה כ"א בפירות ובשעת המלחמה מפני הצורך, כמו שזכרתי שם. והיותר נכון שנאמר בזה הוא מה שפירש בו (רד"ק) כי כל נכסי שאול נשארו לאישבשת, וכפי הדין היה אישבשת מורד במלכות, לפי שנמלך על ה' ועל משיחו דוד, והיה ידוע בישראל שהיה דוד משיח אלקי יעקב, ומפני המרד הזה אשר אישבשת מרד במלכות היו כל נכסיו לדוד המלך והוא זכה בהם, ונראה שלקחם לעצמו כבר בפועל, ולכן אמר והשיבותי לך, וכיון שהיה הכל שלו, כמו שאמר יתברך (בסי' י"ב ח') ואתנה לך את בית אדוניך, היה חסד גדול לתת למפיבושת מה שכבר זכה בו דוד כפי הדין והיה בידו. והותרה בזה השאלה החמשית: