אברבנאל על שמואל ב ח:ב

וכן נלחם והכה את מואב אחרי זה. וזכר הכתוב שכדי לבזות את מואב היה דוד מודד אותם בחבל השכב אותם ארצה, רוצה לומר שהיה מצוה את המואביים השבויים שישכבו בארץ זה אחר זה, ואז היו מודדים אותם בחבלים ושני חבלים מהם היה ממית וחבל אחד מהם היה מחיה בשבי. והנה עשה זה למואב כפי חז"ל במדבר רבא (פרש' י"ד דף רנ"ו ע"ב) בעבור שהמיתו אביו ואמו ואחיו כשהניח אותם בארץ מואב בברחו מפני שאול, כמו שכתוב (שמואל א' כ"ב ד') וינחם את פני מלך מואב וגו', וכשיצא דוד משם והלך ליער חרת הרג מלך מואב אביו ואמו ואחיו חוץ מאחד שברח והחיהו נחש העמוני. וכפי הפשט היה עושה זה ליסר האומות שלא יתעסקו פעם אחרת להלחם בישראל, והדעת נוטה שדוד לא היה בוחר להרוג את המואבים כלם, כי היה חפץ להביא מהם עבדים ושפחות, ולא היה גם כן רוצה להחיות כלם, כי היו כל כך רבים שאולי יתקשרו כלם בעבדותם נגד יושבי הארץ, ולכן היה ממית שני שלישים מהם ומחיה השליש הא', כי היו כל כך רבים שבשליש ההוא שהיה מחיה היה די להיות להם לעבדים, ואחרי שדוד לקח מהם נקמתו ונקמת ה' אז נשתעבדו אליו והיו לו לעבדים נושאי מנחה, רוצה לומר משלמים מס שנה בשנה: