אברבנאל על שמואל ב ז:י

ואחרי זה ביאר הסבה באמרו ושמתי מקום לעמי ישראל, רוצה לומר גם כן תדע שלא הגיע הזמן הראוי לבנין הבית, אבל אחרי זה יבא זמן שיהיה ישראל במנוחה והשקט ואז יבנה הבית, וזהו שאמר ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו וגו', אשים להם מקום מעלה וגדולה, והוא כשיהיה ישראל נטוע בארצו כעץ הנטוע על פלגי מים אשר ישלח שרשיו ולא יראה כי יבא חום. ואפשר עוד שאמרו ושמתי מקום לעמי ישראל, רמז שיגלה המקום אשר בו יבנה בית המקדש, שהוא המקום המיוחד לעמו ישראל ללכת שם. וכן דרשוהו חכמינו ז"ל במדרש תנחומא, (פרשת תרומה דף מ"א ע"א) אמר ר' שמואל בר נחמן משנבנה בית המקדש נתנו יסודות לעולם, שנאמר ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתים, ויאמר אם כן שיגלה מקום הבית, וזה יהיה כאשר ישראל יהיה נטוע ולא ירגזו עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו שהם האומות, לענותו כבראשונה, רוצה לומר טרם הקמת השופטים, (יא) ולמן היום אשר צויתי שופטים וגו', כלומר ולא יוספו לענותו גם כן כאשר ענו אותו בימים אשר היו שופטים בישראל או יהיה פירוש הפסוק (והוא היותר נכון אצלי) ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענות את ישראל כבראשונה, רוצה לומר כמו שעשו עד עתה, ולפי שקרא לזמן הזה זמן רוגז ועינוי הוצרך לומר ולמן היום, רוצה לומר עם היות שמן היום אשר צויתי שופטים על ישראל הניחותי לך מכל אויביך יותר מהזמנים הקודמים, כי לך היתה מנוחה יותר מלכל הקדמונים. הנה אם כן נתן שתי הסבות וביאורם, להוליד מהם שאין ראוי שיבנה דוד את הבית מצדו ומצד הזמן והמלחמות שהיו עדין: ואחרי שנתן הטעמים למה לא יבנה דוד את הבית, ביאר מתי יבנה ומי יהיה הבונה אותו, וזה שאמר והגיד לך השם וגו', (יב-יג) כי ימלאו ימיך וגו' הוא יבנה בית לשמי וגו', יאמר גם כן יודיע האל יתברך לך דוד דבר אחד, והוא שבזכות מחשבתך הנכונה אשר חשבת לבנות בית להשם הוא יתברך מדה כנגד מדה יעשה לך בית מלכות נצחיי, וכדי לתת שכר טוב על דברך ועל לבבך הודיעך כאן כי הוא רוצה לעשות לך בית, והבית אשר יעשה לך הוא כי כאשר ימלאו ימיך, רוצה לומר שתחיה חיים ארוכים ימי שנותינו בהם שבעים שנה שכן חיה דוד, ואחר כך שתשכב את אבותיך יקים את זרעך אחריך והבן אשר יצא ממעיך ימלוך. ובדרש (מדרש שמואל פרק כ"ו) אמרו כן, כי ימלאו ימיך ימים שלמים אני מונה לך ולא ימים חסרים, ובמה שאמר אשר יצא ממעיך רמז לו שלא ימלוך אבשלום ולא אדוניה שכבר נולדו, כי אם בן אחר שיצא אחר כך ממעיו, והיציאה מהמעים רמז לתולדה והוא דבור המשליי. ואמר והכינותי את ממלכתו רמז לו על השלום כי שלום והשקט יהיה בימיו, והבן הזה אשר נולד במלכותו ותכון מלכותו במנוחה והשקט רב הוא יבנה בית לשמי. והודיע עוד יתברך לדוד שגם במות בנו המולך אחריו לא תפסק מלכותו, וזה שאמר וכוננתי את כסא ממלכתו עד עולם, רוצה לומר שגם בניו עדי עד ישבו לכסא לו, ואם היה כמו שדרשו חכמינו ז"ל (שם פרשה ג') עולם האמור בשמואל, ירמוז שיכונן מלכות שלמה עד הגיעו ימי שנותיו למנין עולם שהם חמשים שנה, והביאור הראשון יותר נראה לי, (יד) ולזה אמר אני אהיה לו לאב וגו', ר"ל שהאל יתברך יהיה לשלמה לאב והוא שלמה יהיה לו לבן, וכמו שהאב כאשר יחטא לו בנו לא יסתיר פניו ממנו ולא ימיתהו, אבל ייסרהו ועם כל זה יאהבהו, וכמו שכתוב (דברים ח' ה') וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו השם אלקיך מיסרך, ואמר שלמה (משלי כ"ג י"ג) כי תכנו בשבט לא ימות, כך יעשה האל יתברך לשלמה כי בהיותו מעוות ופושע יוכיחהו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם, כמו שמייסרין אנשים בשבט ובנגעים לבניהם, (טו) אבל חסדו לא יסור ממנו כאשר הסיר מעם שאול, וזהו אשר הסירותי מלפניך, רוצה לומר אשר סרתי המלכות ממנו לפניך לא אעשה כן לבנך ולזרעך, לפי שנאמן ביתך וממלכתך עד עולם, רוצה לומר לנצח נצחים בהיות בישראל מלכים יהיו מלכים מזרעך: