אברבנאל על שמואל ב ז:א

ויהי כי ישב המלך בביתו וגו'. בפסוקים האלה ראיתי אני להעיר דברים לא התעוררו אליהם המפרשים. ראשונה בהיות מחשבת דוד וכוונתו רצויה לשום שמים, למה הוכיחו האל ית' עליה האתה תבנה בית לשמי הדבר דברתי וגו'? שנית אם היה שדוד חטא בזה איך לא התנצל אחר כך בתפלתו? ולא אמר בתום לבבי ובנקיון כפי עשיתי זאת? או יבקש כפרה וסליחה על מה שחטא. שלישית שההקדמות האלה שהביא האל ית' אינם עצמיות ולא הכרחיות בדרוש, אם אמרו האתה תבנה בית לשמי, ולמה לא יבנהו דוד ויבנהו שלמה? ואם אמרו כי לא ישבתי בבית וגו', ועם היות שלא ישב בבית עד הנה מה המונע שלא ישב עתה? ובאמרו הדבר דברתי ועם היות שלא דברו ה' היה ראוי להם לעשותו, הראית שהוא ית' לא צוה לשלמה שיבנה בית ובנה אותו מעצמו, ולמה לא אמר לו הדבר דברתי? רביעית באמרו עוד ועתה כה תאמר לעבדי דוד, הנה בראש הספור אמר כה אמר ה' האתה תבנה לי בית וגומר, ולמה לא נמשכו הדברים כלם על אותו המאמר כה אמר ה' האתה תבנה לי בית ואמרו שנית? חמשית מה ענין ושמתי מקום לעמי ישראל וגומר ולמן היום אשר צויתי שופטים וגו'? והיה ראוי שיאמר לבד כי ימלאו וגו' הוא יבנה בית לשמי וגו', כי היו הדברים בדוד ולא בישראל. ואחשוב בהתרת כל זה ופי' הפסוקים, שכאשר דוד הע"ה שם ארון האלקים באהל אשר הכין לו והוא הלך אל ביתו ראה ב' דברים, האחד שהיה יושב המלך דוד בביתו וארון האלקים מלך מלכי המלכים לא היה יושב בביתו הראוי, השני שה' הניח לו מסביב מכל אויביו ולכן היה ראוי שיבנה הבית, לפי שהתורה אמרה (דברים י"ב ט' י' וכו') כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה וגו', והניח לכם מכל אויביכם מסביב וגו', וכתיב בתריה והיה המקום אשר יבחר ה' וגומר לשכנו תדרשו וגו', ולכן בהיותו במנוחה מהאויבים ראה שהיה ראוי שיבנה הבית המקודש. ואפשר עוד לפרש כי ישב המלך בביתו, שלא היה צריך לצאת למלחמה כי השם הניח לו מכל אויביו, כי עם היות שאחרי זה היה לדוד מלחמות, הנה עתה היה במנוחה מהאויבים כי נפל עליהם פחדו, (ב) ולכן אמר אל נתן הנביא ראה אנכי יושב בבית ארזים וארון ברית השם יושב בתוך היריעה, רוצה לומר הלא ראית הדבר הבלתי הגון אשר אני עושה שאני יושב בבית ארזים וארון ברית השם יושב באהל, ועם היות ששם היה גם כן המזבח והמנורה והשלחן ושאר הכלים זכר הארון לבד שהוא העיקר, והוא היה עצם הקדושה הרבה: