אברבנאל על שמואל ב ו:כא

ודוד השיבה שהדברים אין ראוי שישובחו או יתגנו כ"א מפאת תכליתם, ואלו היה הוא מכרכר לפני אדם לכבדו היה פעל מגונה, לפי שמעלתו גדולה ממעלת כל אדם, אבל בהיותו מפזז לפני ה' אין זה גנות, כי בערכו המלכים כאפס ותוהו נחשבו לו, ואינם מלכים אצלו כ"א עבדים, וכאלו ביאר לה שלא היה זה שחוק גופני כ"א שמחה נפשיית, והטענה הזאת רמז באמרו לפני ה'. עוד נתן לה טענה שנית, והיא למה שקבל חסדים גדולים מהאל יתברך והנה ראוי ג"כ שיעבדהו מאד, וז"ש אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו, (כב) ועל שתי הטענות יחד אמר ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני, ר"ל מפאת מעלת האל ית' ומפאת חסדיו אשר עשה עמי ראוי שאהיה לפניו ית' קל לראש ואראה עצמי יותר שפל, אמנם הכבוד והוראת המעלה לא יאות כ"א עם האנשים שהם פחותים לא עם השם, ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה, רוצה לומר עמהם ראוי לנהוג הכבוד לא עם השם. ואפשר לפרש גם כן שלפני השם ולתכלית עבודתו אעשה עצמי יותר שפל ואכבדה עם האמהות. וחז"ל אמרו (ילקוט ח"ב דף כ"א ע"ג), אמרה לו מיכל לדוד מלכות אבא היה נאה משלך, חלילה להם אם יראה לא' מהם פסת יד או פסת רגל מגולה כלהון הוו מכובדין ממך, מה דוד אמר? לפני ה' אשר בחר בי, של אביך היו מניחין כבוד שמים ומתעסקים בכבוד עצמם, אבל אני אניח כבוד עצמי ואתעסק בכבוד קוני: