אברבנאל על שמואל ב ג:לח

ואמנם מה שאמר אחר זה ויאמר המלך, ענינו שדוד התנצל לעבדיו הקרובים אליו למה לא הרג ליואב ואבישי על הרגם את אבנר אחר שחרה אפו עליו כל כך, ולזה אמר הלא תדעו כי נפל היום שר וגדול בישראל, ולכן כפי הראוי והדין התאבלתי כל כך עליו, (לט) ואם תאמרו למה לא נקמתי נקמתו ולא אעשה משפט וצדקה? דעו שהסבה בו הוא שאנכי היום רך ומשוח המלך, כאלו היום נמשחתי והאנשים האלה בני צרויה הם קשים ממני, ר"ל עם היותם בני צרויה אחותי הנה לא חששו לכבודי, והם יותר קשים וזדונים ועושים כל חפצם ממני עם היותי מלך ולכן לא אוכל להם אבל האל יתברך שהוא דינא רבא, ישלם לעוש' הרעה כרעתו ולא ימלטו מהמשפט האלקי, והיה זה התנצלות אליו. וחז"ל פירשו רך מלשון מלכות, כאמרם (ב"ב פ' א' ד' ע"א) לא רכא ולא בר רכא. ואמנם למה לא הרג דוד את יואב על זה ואיך נמלט ממנו כפי הדין, הוא לפי שלא היו שם עדים והתראה ולכן כפי הדין לא היו בני מות, האמנם היה מהיכולת המוחלט המסור למלך להרגם אם ירצה, ודוד לא רצה להרגם כפי אותו היכולת המוחלט כדי שלא לבלבל מלכותו, ואם כן לא חטא במה שלא הרגו וזה על פי הדין, ולכן הניח את משפטן לפני ה' שישלם לעושה הרעה כרעתו, מסכי' למה שאמר ית' (שמות כ"ג ז') ונקי וצדיק אל תהרוג כי לא אצדיק רשע, ר"ל אתה בן אדם הנקי והצדיק כפי הדין אל תהרגהו, וא"ת ואיך לא יגמול כרעתו? דע כי יש למעלה ממך דינא רבא אשר לא יצדיק רשע: