אברבנאל על שמואל ב כד:כד

וספר הכתוב שדוד לא רצה לקבל כלל מיד ארונה ואמר לא כי קנה אקנה מאותך במחיר ולא אעלה לה' עולות חנם. ומה שאמר כאן ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים, ובדברי הימים אמר שקלי זהב משקל שש מאות, אחז"ל במסכת זבחים (פ' י"ד קי"ו ע"ב) ובמדרש שמואל (ריש פר' ל"ב) גם כן ששקל מכל שבט ושבט חמשים שקלים שהם שש מאות, ושקלם במשקל של זהב והוו שקלי זהב. וכפי הפשט יזכור בכאן שקנה את הגורן ואת הבקר בחמשים שקלי כסף ובנה שם מזבח ליי' והעלה עולות ושלמים ויעתר ה', רוצה לומר שירד אש מן השמים על העולה ועל הזבחים ומיד בפתע פתאום המגפה נעצרה, ומאשר ראה דוד ששם יהיה בית אלקים, הוצרך לקנות גם כן כל השדה אשר לארונה הסמוך לאותו גורן כדי שיהיה שם הבית ונתן בעבורו שש מאות שקלי זהב, ולא נזכר כאן זה וזכרו בדברי הימים, והוא אמרו שם ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות, רוצה לומ' שזה נתן בעבור כל השדה שהוא המקום הנזכר שם. וכבר נטה לזה רבי משום אבא יוסי בן דוסתאי במסכת זבחים ובמדרש שמואל, (שם שם) שאמר בקר ועצים מקום המזבח בחמשים כסף, והבית כולו בשש מאות: ואמנם למה נשלם בזה ספר שמואל, ולמה כתב הנביא כאן מה שעשה דוד לבנין הבית שנזכר בדברי הימים, כבר העירותי עליו בהקדמת זה הספר (דף ע"ד ע"ג וע"ד). והנה נשאר עלי לדעת בזה שני דברים. האחד למה נבחר זה המקום לבית המקדש מכל שאר המקומות? והשני למה גלהו השם יתברך לדוד בזה הזמן ולא בזמן אחר קודם זה? ואמנם בדרוש הראשון מצאתי לחז"ל שאמרו בפרק (ע"ז מ"ג ע"א) כל הצלמים בירושלמי, תני ר' בורקי קומי ר' מנא, מלמד שלא הניחו הכנענים לא הר ולא גבעה שלא עבדו עליו, ולכן סברינן מימר דבר שיש בו רוח חיים אעפ"י שאינו אסור להדיוט לגבוה אסור, בית הבחירה אינה נבנה אלא על פי נביא שנאמר ויעל דוד כדבר גד בשם ה'. וגם כן אמרו שאותו מקו' היה הר המוריה שבו נעקד יצחק, וכן נאמר בדברי הימים (ד"ה ב ג, א) ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלם בהר המוריה. וכבר ביארו החכמים והוא דבר שאין ספק בו, שיש מקום אחד יותר מושגח ממקום אחר כפי מצבו ושיוויו, והוא דבר נעלם אצלנו ויודע הנעלמות הוא יודע, והנה ארץ ישראל בכללה היתה יותר מושגחת ומושפעת בדבקות האלקים מכל שאר הארצות, וכמו שאמר (דברים יא, יב) ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה, ומכולה היה אותו מקום מיוחד מן המיוחד והוא היותר שלם ומושפע, ולכן היה הוא הראוי להיות בית הבחירה, והיה מקדם נצב מעותד לאותה המעלה העליונה, וכמו שאמר האל יתברך לאברהם (בראשית כב, ב) והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך, ואברהם עצמו אמר (שם שם, יד) בהר ה' יראה. ואמנם בדרוש השני אומר שדוד היה מצטער כל ימיו לדעת המקום אשר יהיה בו הבית, וכמו שאמר (תהלים קלב, ב - ה) אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי וגו', אם אתן שנת לעיני וגו' עד אמצא מקום לה' וגומר, ולפי שהיה לבו דואג בקרבו על זה, והיו ישראל חושבים שבעבור חטאתיו מנע השם ממנו בנין הבית, לזה בסוף ימיו רצה האל יתברך לכבדו ולהגדילו בעיני ישראל, וזה בשצוה תשועתם מהמגפה על ידו שנעצרה על ידי קרבנותיו, ושגלהו השם מקום הבית המקודש, והכיר זה באמצעות האש אשר ירד מן השמים על המזבח בגורן ארונה, וסבב יתברך שדוד יקנה אותו מקום לבית ה', והוא יתן לשלמה תבנית הבית כסף וזהב ונחשת ועצי ברושים וכל שאר הדברים הצריכים לבנינו, ובזה היה כאלו בנאו דוד, וכל זה נעשה לו בסוף ימיו, וכאלו אהבו בזקנתו ובמותו כמו שאהבו בבחרותו ובחייו, כדי לקיים בו (בראשית טו, טז) ואתה תבא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה:

זהו מה שראיתי לכתוב בפרוש הספר והיתה התחלתו ביום הראשון לחדש טבת והשלמתיו ביום הצום, י"ג יום לחדש אדר משנת מאתים וארבעים וארבע לפרט האלף השישי. אודה ה' מאד בפי ואגדלנו בתודה, כי הלבישני בגדי דעת מעיל תבונה יעטני, ויתן בפי חן ובשכל טוב, ויעירני כאיש אשר יעור משנתו להבין אמרי בינה, אליו פי קראתי הושיעה המלך, אל אלוה דלפה עיני הוא אלהא אלהין אלקי תהלתי אל תחרש, למשופטי אתחנן שופט צדק ואמת, שפטני אלקים וריבה ריבי מגוי לא חסיד מאיש מרמה ועולה תפלטני ביל"או: