אברבנאל על שמואל ב כג:ט

והגבור השני מהשלשה האלה השומרים למלך היה אלעזר בן דודו וכך היה שמו, והוסיף לפרש ביחוסו בן האחוחי, וזה לא היה כעדינו העצני במעלה ושלימות אבל היה אחריו, והוא בשלשה הגבורים עם דוד, רוצה לומר שהיה אחד מהשלשה גבורים שהיו עם בחרפם בפלשתים, וזה יורה שבא דוד ושלשת גבוריו ואמרו לנגד פלשתים חרופים להתפאר עליהם שלא יעצרו כח להלחם בם, כמו שהיה אומר גלית לנגד ישראל. ולא גלה הכתוב מתי היה זה, אבל הודיע כאן שעלו איש ישראל, רוצה לומר שנסו מפני פלשתים, (י) והוא אלעזר בן דודו הנזכר, קם ויך בפלשתים עד כי יגעה ידו אל החרב, רוצה לומר מרוב התנועה והכאות שהכה בהם, או מרוב הדם דבקה ידו בחרב וסר ממנה כח ההתפשטות, ונעשתה על ידו תשועה גדולה ביום ההוא, וישראל בראותם זה שבו אחרי אלעזר אך לפשט, רוצה לומר לפשט החללים לבד לא להכות בהם: