אברבנאל על שמואל ב כב:כ

ואמר ויוצא למרחב רגלי, כנגד העונש הששי הבא באמצעות קריעת הים והצמאון. ואמר יחלצני כי חפץ בי, על העונש החמשי אשר יבא מהדברים המבהילים המזיקים המתילדים באויר מחומר האיד והעשן העולה מן הארץ. והנה לא זכר המשורר בתוך העונשים האלה המות, לפי שכמו שזכר סיניק"א הפילוסוף המדיני אין המות צרה, אבל היא תכלי' הצרות כלם. ובפסוקים האלה בא החלוף הכ"ז, שבמקום שאמר כאן ויהי ה' משען לי, אמר בספר תהלים למשען לי. וסבתו מבוארת שהקב"ה אינו בעצמו משען, אבל היה לדוד ובערכו למשען כי מאמ' משען הוא הדבור המשליי יאמ' בו יתברך בערך דוד, לפי שהיה בוטח בו ונשען עליו. ובא בזה החלוף הכ"ח, שאמר כאן ויצא למרחב אותי, ובספר תהלים אמר ויוציאני למרחב. והוא ליופי הדבור ולנועם המאמר, כי הכנוי יותר ראוי שידבק עם הפעל, ולזה אמר ויוציאני, ובהיות הכנוי דבק עם ויוציאני, היה מהמותר שיאמר עוד אותי. ובמדרש תהלים מזמור י"ח דרשו הפסוקים האלה כלם על פרעה ועל מצרים ועל קריעת ים סוף ועל ישראל בהצילו השם יתברך מצרותיו. והמפרשים במקומות מהם נמשכו אחרי דעת המדרש, וגם חכמי הנוצרים פירשו כן, ואני נטיתי מזה, לפי שלא כיוון דוד בשירה הזאת כי אם לתת שבח והודאה לאל יתברך על הצלחותיו לא על עניני ישראל, וכמו שאמר בתחלת דבריו, ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומכף שאול, שעל אויביו ועל הצלותיו ידבר, לא על פרעה ועל מצרי' ועל הצלת ישראל, כי משה כבר עשה עליהם שירת הים, ומה לו לדוד להזכירם בכאן? (כא) יגמלני ה' כצדקתי וגומר. עתה זכר דוד המלך ע"ה שהיו לו ששה מדות משובחות לפני המקום, שבעבורם היה ראוי להיות ניצול ונמלט מאותם העונשים הששה שזכר. האחת אמרו יגמלני ה' כצדקתי, ר"ל ראוי היה שיגמלני השם כפי צדקתי, והיא הצדקה וההטבה אשר היה דוד עושה עם הבריות. ורש"י כתב כצדקתי שלא הרגתי את שאול בכרתי את כנף מעילו. ובספר תהלים אומר כצדקי, והוא החלוף הכ"ט, ולא עשאו כי אם ליופי הדבור ולהקל הקריאה, כי בהיות צדקי כמו צדקתי יותר נקל על המתפלל לומר צדקי. המדה השנית היה כבור ידי ישיב לי, ר"ל שלא הייתי שולח יד בגזל ובשוחד ולא בדברים הנזכרים בפרשת המלך (שמואל א' ח'), כי מלבד שהיה דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ממה שלו, הנה גם לא היה לוקח דבר משל אחרים, וזהו כבור ידי ישיב לי, כי השוחד והגזל ייוחס לידים, כמו שאמר (ישעי ל"ג ט"ו) נוער כפיו מתמוך בשוחד: