אברבנאל על שמואל ב ב:יט

(יט-כא) ואמנם ענין נטה לך ואמרו ולא נטה ללכת על הימין ועל השמאל מאחרי אבנר, אחשוב שהיה זה מפני הכבוד, וזה כי הרודף אחרי אדם אחר יהיה לו קלון וחרפה אם ישוב מאחריו, כי יורה בזה שיפחד מן הנרדף וירא מהלחם בו ולזה לא ירדפהו, ומפני זה היה מהתחבולה בלוחמים כאשר לא ירצו בהתמד' ההרדפה ולא יחפצו להלחם עם הנרדף שיטו המרוצה לצד ימין או לצד שמאל, כדי שיחשבו הרואים שלא היה רודף אחרי האיש אשר עזב כי אם ללכת אל הצר ההוא אשר הלך שמה, או יעשו מעשה אחר כאלו הוא המכוון בהרדפה לא דבר אחר, ולזה אמר הכתוב בעשהאל שחשש לכבוד, ולכן התמיד לרדוף אחרי אבנר ושלא רצה לנטות ימין ושמאל כי אם לרדוף אחריו תמיד, ואבנר אמר לו עשהאל אל תרדפני יותר ואל תרצה להלחם בי, ואם תחוש אל הכבוד שיראו אותך שב מאחרי ויאמרו שלא עצרת כח להלחם בי, מוטב הוא שתטה ימין או שמאל ותאחז אחד מהנערים מעבדי אישבשת לא להמיתו כי אם לקחת את חליצתו, ובזה יחשבו הרואים שרדפת אחרי הנער לשלול שללו ואז תשוב בכבוד. ומאשר לא אבה עשהאל לשוב מאחריו, התרה אבנר בו עוד סור לך מאחרי, (כב) רוצה לומר בקלון או בכבוד למה אככה ארצה? (כג) וכאשר לא רצה לסור עשה אבנר תחבולה, והיא שלא חזר פניו ללחום בעשהאל אבל הניחו להתקרב אליו והכהו מאחרית החנית שהיה בו נחשת קלל ויוכל להכות פנים ואחור באופן שלא נשמר עשהאל, והיתה ההכאה אל החומש, והוא הצלע החמשית שעל הלב שבהגיעו שם ימות. וזכר שכל הרודפים מעבדי דוד בבואם אל המקום שהיה שם מת עשהאל היו עומדים אצלו מתבהלים ודואגים, (כד) זולתי יואב ואבישי שרדפו אחרי אבנר עד בוא השמש.