אברבנאל על שמואל ב יט:כו

ויהי כבוא דוד ירושלם יצא לקראת המלך, והמלך שאלו למה לא הלכת עמי מפיבושת? ר"ל כאשר הלכו שאר אוהבי, (כז) והוא השיב עבדי רמני, כי אמרתי לו שיחבוש לי החמור לרכוב עליה, כי להיותי פסח לא אוכל ללכת ברגלי, והעבד לא די שלא עשה מצותי, (כח) אבל גם רגל באדוני המלך, ר"ל לספר לו דברים שלא עלו על לבי. ואמרו ואדני המלך כמלאך האלקים וגו', הוא לומר אינני אומר זה בעבור הנחלה כי אינני חושש אותה למאומה אחרי שבא אדני המלך לשלום, ולכן עשה הטוב בעיניך, (כט) כי לא היה כל בית אבי כי אם אנשי מות, ואמר זה על מה שרדף שאול אחרי דוד, ולא די שלא הרגת אותי אבל גם נתת עבדך באוכלי שלחניך, ומה לי עוד צדקה, ר"ל לשאול בענין הנחלה ולזעוק למלך עליה? (ל) ודוד השיבו למה תדבר עוד דבריך? ר"ל דברים רבים, אמרתי וגזרתי שאתה וציבא שניכם תחלקו את השדה מחצה במחצה: