אברבנאל על שמואל ב יח:יח

ואמנם אמרו אחר זה ואבשלום לקח ויצב לו בחייו וגו', פירש רד"ק שאחר כך הוציאו עצמותיו, מן הפחת וקברו אותם במקום שהציב בחייו, וזה לא נזכר בכתוב. ולכן אחשוב שכוון הכתוב בזה לומר כי רבות מחשבות בלב איש ועצת השם היא תקום, כי הנה אבשלום הציב בחייו מצבה יפה בעמק המלך למען הזכיר שמו, לפי שלא היו לו בנים (כי הבנים והבת שזכר למעלה (בסימן י"ד כ"ז) כבר מתו) והיה קורא לה יד אבשלום, רוצה לומר מקום אבשלום, והוא לא זכה להקבר שם כי נקבר בפחת אשר ביער, וכמה אנשים קרו להם רעות רבות ולא נקברו במקומות שהציבו להם בחייהם, כי לא לאדם דרכו להכין צעדו. ובמסכת סוטה (פרק א' דף י' סוף ע"ב) אמרו חכמינו ז"ל, ואבשלום לקח, מאי לקח? אמר ריש לקיש שלקח מקח רע לעצמו. את מצבת אשר בעמק המלך, אמר רב פפא בעצה של מלכו של עולם, שנאמר (בסימן י"ב י"א) הנני מקים עליך רעה מביתך. כיוצא בדבר (בראשית ל"ז י"ד) וישלחהו מעמק חברון, מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון, שנאמר (שם ט"ו י"ג) כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וגו'. כי אמר אין לי בן בעבור הזכיר שמי, והלא כתוב ויולדו לאבשלום שלשה בנים ובת אחת? אמר ר' יצחק בר אבדימי שלא היה לו בן הגון למלכות, רב חסדא אמר כל השורף תבואות חברו אינו מניח בן ליורשו, ואיהו קליה לדיואב, דכתיב (בסימן י"ד ל') ויאמר אבשלום אל עבדיו ראו חלקת יואב אל ידי ולו שם שעורים לכו והציתוה באש: