אברבנאל על שמואל ב יז:ז

והנה חושי עצר כח בדברי אבשלום ואמר לא טובה העצה אשר יעץ אחיתפל בפעם הזאת, ר"ל העצה אשר נתן לחלל יצועי אביך היתה טובה, ואמר זה לפי שכבר יצאה לפועל, אבל בפעם הזאת לא טובה עצתו. והנה הוכיח חושי שעצת אחיתופל לא היתה טובה בהשחיתו יסוד דבריו, וזה כי כל דברי אחיתופל מיוסדים על היות דוד ואנשיו רפי ידים נחלשים ושישנו לבטח בבוא עליהם צרה וצוקה, ואמר חושי שאינו כן וזהו (ח) אתה ידעת את אביך ואת אנשיו כי גבורי' המה וגו', ר"ל אתה ידעת בהם שלשה דברים. האחד שהם בטבעם גבורים, וזהו כי גבורים המה, כלומר קודם לזה כל ימותם היו גבורי כח. והשני שעתה בפרט הם דואגים על רוע ענינם ועל קושי זמנם: והאנשים ביגון לבם יפעלו גבורות וזהו ומרי נפש המה. והשלישי הוא שהאנשים בהיותם בשדה לא יוכל אדם לכבשם כמו שיעשה בהיותם בעיר סגורי' וכמ"ש שאול על דוד (שמואל א' כ"ג ז') נכר אותו אלקים בידי כי נסגר לבוא בעיר דלתים ובריח, ולזה אמר שהיו דוד ואנשיו כדוב שכול בשדה כי כמו שדוב אחד בהיותו בשדה ילכו מאה אנשים סביבו ולא יוכלו לו, ויכה אנשים הרבה במרת נפשו לדאגתו על מיתת בניו אם הוא שכול מהם, ככה יהיה דוד עמהם. והנה אמר שבהיות בוטח אחיתופל על עצמו ועל גבורתו על שקר הוא בוטח, כי אין ספק שאביך הוא איש מלחמה ממנו, ואם בזמן שיבא אליו לילה על שקר גם כן הוא בוטח בזה, כי אביך לא ילין את העם, ר"ל שלא יתנו הוא ואנשיו שינת לעינם: