אברבנאל על שמואל ב יד:ב

והנה בקש יואב האשה החכמה מתקוע (כפי חכמינו ז"ל) לפי שהיו רגילים שם בשמן וחכמה מצויה ביניהם (מנחות פ"ה ע"ב). ורבי דוד קמחי כתב שהיה תקוע עיר לבני אשר, והאפוד הוכיח שהיתה מחלק בנימין. והנה היתה תקוע בהר, כמו שאמר (ירמיהו ו' א') ובתקוע תקעו שופר, להיות שם צופה והיתה קרובה אל ירושלם, באמרו (שם שם) העזו בני בנימן מקרב ירושלם ובתקוע תקעו שופר, ומפני זה היו אנשיה פקחים, כמו שאמרו הטבעיים כי האנשים ההריים הם בעלי תחבולה ופקחות, והם גם כן בריאים וחזקים ואמיצי לב. ובחר לעשות התחבולה הזאת על ידי אשה ושתלך בדרך אשה אלמנה, להיות דוד המלך אבי יתומים ודיין אלמנות, ויחמול עליה ולא ישיב פניה ריקם מהשלמת רצונה לחמול על בנה הנשאר, ועם זה תושג הדרוש התכלייתי להעביר חטאת אבשלום. ועם היות ששם יואב הדברים בפיה הנה היה צריך על כל פנים לבקש אשה חכמה, באופן שתשקיף על מה שישים בפיה, וגם שאולי לא ימשכו הדברים בינה לבין המלך על האופן שחשב יואב, ובהיותה פקחת תשיב ותענה כפי הראוי. וצוה אותה שתשתדל בשלשה דברים לשתדמ' אלמנה, האחד הוא אמרו התאבלי נא, ר"ל שתספד ותבכה, באופן שתהיה דמעתה על לחיה, השני שתלבש בגדי אבל, רוצה לומר בגדים הראויים לאלמנה, השלישי שלא תסוך שמן ולא תתעסק בקשוט גופה, באופן שעם אלה הענינים תדמה כאלו היא אשה מתאבלת על מת ימים רבים. ואמר זה כדי שיהיה זה אות שלא תוסיף להנשא עוד ולא יהיו לה עוד בנים, שכל זה יביא את המלך לרחם עליה, והנה בכל זה לא אמר יואב אליה והיית כאשה אלמנה על צד המוסר, פן נחש תנחש על דבריו, ולכן אמר בסתם מתאבלת על מת, והיא בחכמתה הבינה כוונתו ובסדור דבריה אמרה אבל אשה אלמנה אני וימת אישי, וכמו שאבאר: