אברבנאל על שמואל ב י:ג

והנה עבדי חנון אמרו אליו המכבד דוד את אביך בעיניך כי שלח לך מנחמים וגו'? רוצה לומר דוד בזמן אביך ובעיניו לא כבדו, ואחרי שמת מראה את עצמו כאלו הוא מכבד אותו בעיניך ולא בעיניו, וזה ממה שיורה שלא באו מלאכיו כי אם לרגל את הארץ. וחז"ל אמרו (ילקוט ח"ב כ"ב ע"ב) הנראה בעיניך שדוד מכבד את אביך? והלא הם מוזהרים (דברים כ"ג ז') לא תדרוש שלומם וטובתם, והוא איך ידרוש שלומך? (ד) וחנון שמע לדבריהם ויגלח את חצי זקנם ויכרת את מדויהם בחצי וגו', רוצה לומר שמלאכי דוד היו מגודלי זקן, להיות הזקן ביניהם הדרת פנים, והיו מלבושיהם ארוכים וגדולים למעלתם, ולכן גלח חצי זקנם וכרת מחצית מלבושיהם, כי עד השתות הוא חצי הלבוש, ושתותיהם הם העגבות. ורלב"ג פירש מדויהם המכנסים שיכסו בהן השת והערוה וטנופיה', ומזה הצד נקראה האשה נדה ודוה מצד המותר שידחה ממנה, וביאר שכרת המכנסים בחצי עד שנגלה השת שלהם, והשאירם אם כן מגולי הערוה וחשופי שת ולא השאיר להם בגדים יכסו בהם ערותם, אלא שנמלטו מזה בלבישת בגדים לכסות את ערותם, מה שלא יכלו לעשות בזקנם עד שיצמחו. ואחשוב בכוונת חנון שהסכים לעשות להם הבזיון הזה לפי שהמלאכים היתה ביאתם טובה מצד ורעה מצד, אם טובה מצד כפי דבריהם שבאים לנחמו, והיתה רעה כפי כוונתם שהיתה לרגל את הארץ, ולכן לא כבדם כמלאכי שלום גמורים, ולא הענישם כמרגלים גמורים, ונתן להם חצי עונש וגלח חצי זקנם וכרת חצי מלבושיהם, לפי שהזקן והלבוש היו מתכשיטי המלאכים הנכבדים, ובהיות שהם שלמים מצד ומרגלים מצד, גלחם וכרת מלבושיהם החצי מהם להורות על היותם אנשים פחותים מרגלים, ונשארה חצי זקנם ומלבושיהם כפי הסברת שלומם ואהבתם ונחמתם, ולזה גלה ערותם להורות ולרמוז שגלה מחשבותם. ובמדרש במדבר סיני רבה (פרשה כ"א דף רפ"א ע"א ובתנחומא ריש פרשת פנחס) אמרו, לא תדרוש שלומם וטובתם, את מוצא במי שבא אליהם במדת רחמים סוף בא לידי בזיון, ואי זה? זה דוד, שנאמר אעשה חסד עם חנון בן נחש, סוף בא לידי בזיון, ויקח חנון את עבדי דוד, ונצטרך להלחם עם ארבע אומות בני עמון וארם צובה ואיש טוב ומלך מעכה, מי גרם לו לדוד כל זה? שבקש לעשות טובה עם מי שאמר הקדוש ברוך הוא לא תדרוש שלומם וטובתם. אמר ליה הקדוש ברוך הוא דוד, אתה עובר על תורתי? אני כתבתי לא תדרוש שלומם וטובתם ואתה עושה עמהם חסד? אל תהי צדיק הרבה, מכאן שלא יהא אדם מוותר על התורה, והותרה השאלה הששית: