אברבנאל על מלכים ב ט:ל

והנה מיתת איזבל היתה ביזרעאל, כי אחרי שיהוא הרג את יורם בנה בא יזרעאלה ואיזבל בהיותה אלמנה ועם צער בנה המלך שנהרג באותה שעה שתה בפוך עיניה כדרך הזונות, ותיטב את ראשה ותשקף בעד החלון, (לא) ותאמר אל יהוא זמרי הורג אדוניו, כי לפי שהתבאר למעלה (מלכים א' ט"ז) שזמרי עבד אלה בן בעשא הרג את אדוניו ויהרגו אותו מיד, ראתה לכנות ולקרוא את יהוא בזה השם כנוי, בעבור שהרג יורם שהיה אדוניו, ובחשבה שיהיה כן סוף יהוא כזמרי כי ימיתוהו גם כן, (לג) ויהוא צוה שישמטוה וישליכוה מהחלון וירמסו אותה הסוסים. ומאשר אמר בלשון יחיד וירמסנה, אחז"ל (עיין רד"ק) שיהוא בעצמו רמסה.