אברבנאל על מלכים ב ט:כג

וכראות יורם שהיה ענין מרד הפך ידו האוחזת ברסן הסוס והפכה להסב פניו ולנוס, ואמר לאחזיהו שהיה זה מרמה ומרד וקשר השרים נגדו, (כד) אבל יהוא מלא ידו בקשת ויך בכל כחו את יורם בין שני זרועיו ויצא החצי מלבו וימות מיד, (כה) ואמר אל שלישו שהיה נקרא בדקר שא השליכהו בחלקת שדה נבות היזרעאלי, כי זכור אני ואתה את רוכבים צמדים, ויראה שנתן בדבר סבה בלתי ראויה אליו, אבל ענינו שאמר לשלישו שהוא בעצמו יקח את יורם וישליכהו בחלקת נבות, ושאל יתגאה בעצמו לומר איכה אשא בעצמי פגר מת? כי זכור היה יהוא ובדקר כאשר שניהם היו רוכבים צמדים, ר"ל מחוברים ומדובקים עם פרשים אחרים אחרי אחאב אביו, ולכן היה ראוי שיכבדו את גוף בנו. ואם ישאל בדקר ואם זכור אתה מזה למה הרגת אותו? כדי להשיב לזה אמר וה' נשא עליו את המשא הזה. וכדי לאמת שלא הרגו לקחת מלכותו כי אם לקיים דבר השם וגזרתו, אמר עוד (כז) אם לא את דמי נבות ואת דמי בניו ראיתי אמש נאם ה', ואין פירוש ראיתי ושלמתי על יהוא שראה זה וישלם אותו, אבל פירושו שהמשא אשר נשא עליו יתברך על ידי אליהו היה בזה הלשון שיזכור, אם לא את דמי נבות ואת דמי בניו (שגזל מהם נחלתם והמה חבקו אשפתות) ראיתי אמש נאם ה', כי השם יתברך אמר לאליהו כאשר שלחו אל אחאב לומר לו (מלכים א' כ"א ט') הרצחת וגם ירשת, שהיום הקודם אליו היו קול דמי נבות אשר הרג אחאב וקול דמי בניו שגזלם צועקים אליו מן האדמה. ועוד היה במשא שאמר יתברך ושלמתי לך בחלקה הזאת נאם ה', רוצה לומר וגם כן היה נאם ה' ומאמרו שישלם לו שכרו בחלקה הזאת אשר מת בה נבות, ומפני זה היה יהוא מצוה אל השליש שישא פגר יהורם וישליכהו אל החלקה ההיא בדבר ה'.