אברבנאל על מלכים ב ו:כח

ועכ"ז שאל אליה מה לך? והיא אמרה שהיה לה מריבה עם אשה אחרת שהשתתפו שתיהן לאכול את בניהן, (כט) והיא עשתה בנה ראשונה ואכלו אותו שתיהן, ועתה שהיה ראוי שיאכלו בן האשה האחרת החביאה אותו כדי שלא ימות, באופן שלא יוכלו לאכלו כאשר התנו ביניהן, או כדי שתאכלנו היא לבדה, וכמ"ש בפסיקתא (ילקוט ח"ב רמז רל"א) א"ר יוחנן שחוט ומבושל היה, ונשחטנו אין כתיב כאן אלא ונאכלנו, מכלל שהיה שחוט ומבושל, וכן בירושלם (איכה ד' י') ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן: