אברבנאל על מלכים ב ה:כה

ואחרי שעשה זה הלך לפני אלישע, והוא שאלו מאין בא? וכחש לו גחזי באמרו לא הלך עבדך אנה ואנה, (כו) והשיבו הנביא לא לבי הלך, רצה לומר לא הלך לבי ממנו לשיעלם מלבי כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך שהוא נעמן, כי באמת אני יודע זה, העת לקחת הכסף כלומר האם היה העת כזה אשר התקדש השם לעיני העמים ראוי והגון לשתקח כסף ובגדים? ולפי שגחזי הפקיד הכסף לקנות ממנו זיתים וכרמים ודברים אחרים, אמר וזיתים וכרמים וגו', (כז) ולכן שורת הדין נותנת שצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך, לפי שאחרי שהוא נתן זה פדיון נפשו וכופר צרעתו ואתה קבלת הכל מידו, ראוי גם כן שתקבל הצרעת ואז יהיה הכסף והבגדים מחיר הצרעת, וגם נתחייב לאותו עונש בעבור מה שכזב לאדוניו וכחש לו האמת כששאלו עליו, וכמו שאחז"ל (ערכין ט"ז ע"א) שעל שבעה דברים נגעים באים ומהם שבועת שוא וגזל וצרות העין וכו', והוכיחו שבועת שוא מגיחזי. וחז"ל (עיין רד"ק) אמרו שלא כללה הקללה כי אם לו ולבניו שכבר הולידו עד עולם שהוא היובל, לפי שבניו היו יודעים מזה ובחרו בו. ולי נראה שלא קלל מזרעו כי אם אשר עדיין לא היו נולדים, לפי שהאדם כולל את זרעו אם אינו עדיין בחיים, כי הם נכללים בעצמו, וכמו שמברכתו יבורכו בניו ככה מקללתו יקוללו גם המה. האמנם היעודים האלה הם בתנאי, כי אם הבנים אשר יקומו אחריהם יהיו טובים בילדותם ישוב ה' מחרון אפו וישוב לשוש עליהם לטוב, ובהיותם רעים וחטאים ליי' כאבותיהם יתקיים בהם קללת האבות ועונש עצמם, וזהו ענין (ירמיה י"ח ו', ט') רגע אדבר ורגע אדבר שאמר ירמיה, לפי שהיעודים האלקיים הם כפי הכנות המקבלים, ולזה אינו מהעול אם נכלל הזרע בקללה, כי הוא ענף האב וחלק ממנו, וראוי שיהיה נכלל ברעתו או בטובתו, ואחר כך כפי הכנת הנולד תתקיים הגזרה או תתבטל, ובזה האופן תשיב למה שאפשר שיסופק בזה בבני עלי ובזרע יואב ודומיהם, וזהו הנס האחד עשר, והותרה בזה השאלה הרביעית: