אברבנאל על מלכים ב ד:טו

וכאשר הנביא שמע זה באהו הדבור הנבואיי וצוה פעם שנית שיקראו אותה, כדי לתת לה הייעוד הנבואיי בעצמ' ואז באה ועמדה בפתח העליה, כי מפני צניעותה לא נכנסה בעליה עמו, (טז) ואמר לה למועד הזה כעת חיה את חובקת בן. הנה התבאר שהיה הקריאה הראשונה לשונמית לדבר על לבה ולגמלה טובה והנאת דברים על מעשיה, והיה דבור הנביא לגחזי אחר שהלכה מלפניו. ואפשר לפרש עוד שבפעם הראשונה קראה גיחזי, והיא נכנסה בעליה וישבה סמוך לאלישע, והנביא להיותה אשה לא רצה לדבר עמה, ואעפ"י שהיה בפניה דבר אל גיחזי שיאמר אליה היש לך לדבר אל המלך וגומר, והיא ראתה אחרי שהוא לא היה מדבר עמה שלא היה רצונו שתתחבר האשה אליו כל כך, ולכן כאשר קראה בפעם השנית עמדה בפתח ולא נכנסה בעליה מפני קדושתו, והנביא כשראה שהיא היתה נשמרת כראוי אז דבר אליה לנכח ואמר למועד הזה וגומר, ובפרקי רבי אליעזר (פרק ל"ג) אמרו מסכים לזה, אלישע בן שפט לא היתה אשה יכולה להסתכל בפניו שלא תמות, והותרה עם זה השאלה השנית עם ישוב הפסוקים: ומזה יראה שהיתה השונמית עקרה, ושהנביא על דרך נס גזר שתלד והשם יתברך קיים דברו, כמו שאמר (איוב כ"ב כ"ח) ותגזר אומר ויקם לך, וכן אמרו במדרש (פ"א שם) רצון יראיו יעשה, עשה הקב"ה רצונו של אלישע והרתה וילדה השונמית. הנה הסכימו על עקרותה. ואמרו כעת חיה, פירשו בו כעת שתלד האשה, כי חיה נאמר על היולדת, כמו (שמות א' י"ח) כי חיות הנה. וכתב הרלב"ג שפירוש כעת חיה, כעת הזה העומד, כי הזמן העובר הוא מת ונפסד, והעתיד עדיין לא יצא למציאות ולא נולד ואינו חי, אבל הזמן ההווה הוא הזמן החי. ולי נראה שהנביא רמז באמרו שלמועד הזה בשעת חיות וקיום תוליד בן, ובזה רמז אליה שיחיה בנה ושלא ימות, כי תלד כעת חיה, ר"ל בעת מורה על החיי' ולא על המות. ומפני כן השיבתו השונמית, אל אדוני איש האלקים אל תכזב בשפחתך, ר"ל שכמו שיעדה כן יהיה, ר"ל שתוליד הבן ותהיה לידתו בעת חיים ארוכים ולא בעת מות, ושאל יכזב בזה בעבורה, כי אולי מה שאמר כעת חיה אמרו בעבורה שהיא לא תתעצב, ולכן היתה מבקשת שבעבורה לא ישנה דבר מהאמת אם סוף הנער למות בילדותו או אם יחיה על פני האדמה, כי אם לא היה עתיד לחיות מה יהיה התועלת בלידתו? (יז) וספר הכתוב שנתקיים דבר הנביא בלידת הבן ולהיותו כעת חיים, לפי שהש' יתברך גזר עליו שיחיה בהשגחתו הפרטי', כמו שיראה מהספור: