אברבנאל על מלכים ב ג:א

הפרשה האחד עשר תספר נסים אחרים שעשה אלישע אחרי שנפרד מרבו, ומלחמת מלך ישראל ומלך יהודה ומלך אדום עם מלך מואב ותשועתם כדבר הנביא, ושאר הספורים שנעשו הנסים בהם. תחלת הפרשה ויהורם בן אחאב מלך על ישראל וגומר, עד ויבא אלישע דמשק ובן הדד וגומר. והנה שאלתי בפרשה הזאת שש השאלות:

השאלה הראשונה במה שספר שמלך מואב לקח בנו הבכור ויעלהו עולה על החומה ויהי קצף גדול על ישראל, ואם הוא העלה את בנו וחטא בזה לאלקים, למה זה היה הקצף על ישראל? ואם היה זה על דרך (משלי י"ד ל"ד) וחסד לאומים חטאת, חסד שעושים הגוים חטאת הוא לישראל, איך לא יקצוף השם על עבדם ע"ז ויקצוף על זה, וקם ליה בדרבה מניה? השאלה השנית בפסוקים שבאו בשונמית, אם במה שאמר קרא לשונמית הזאת ויקרא לה ותעמוד לפניו ולא דבר עמה דבר כי אם גחזי, כמו שאמר אמור נא אליה, ואם במה שקרא אותה אחר זה שנית ויאמר קרא לה ויקרא לה ותעמוד בפתח, ובפעם הראשונה אמר ותעמוד לפניו, ובשנית ותעמוד בפתח, ובראשונה לא דבר כלל עמה, ובשנית דבר עמה את חובקת בן:

השאלה השלישית במה שצוה אלישע אל גחזי שיקח משענתו וישים אותו על פני הילד, ושלא יברך אדם בדרך וכי יברכהו לא יענהו, והוא מהתימה איך חשב אלישע שמשענת קנה רצוץ יעשה נס תחיית המתים? והנה אליהו רבו לא עשה אותו כי אם בעצמו על ידי תפלה ומעשים רשומים שעשה, וגם אלישע עצמו התפלל מאד עליו שבע פעמים ועשה מעשי', ואיך נסתפק עם המשענת להחיות המת? ויקשה גם כן למה צוה לגחזי שלא יברך איש ולא יענהו? השאלה הרביעית במה שגזר הנביא וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך לעולם, ואם הוא חטא בניו מה חטאו בזה ולמה נענשו עד עולם? והנה היה די בעונש עצמו ולא יומתו בנים על אבות:

השאלה החמשית בתפלת אלישע על נערו יי' פקח נא את עיניו, ולא התפלל על סוסי אש ורכבי אש להצלתו ועשה תפלתו לבד על הנער שיראה אותם, ומה היה ההכרח והתועלת בפקיחת עיניו? ויותר היה ראוי שיתפלל לאל יתברך שיצילהו מרשת זו טמנו לו, והתפלל אם כן על הטפל ולא התפלל על העקר:

השאלה הששית בדברי הארבעה אנשים שהיו מצורעים פתח השער, שאמרו לכו ונעלה אל מחנה ארם אם יחיונו נחיה ואם ימיתונו ומתנו, והמאמר הזה הוא כאמרנו אם יזרח השמש יזרח ואם לא יזרח לא יזרח, הלא ידענו שאם יחיו אותם יחיו ואם ימיתו אותם האויבים יהיו מתים. ועוד למה בחיות אמר אם יחיונו נחיה ובמות לא אמר ואם ימיתונו נמות? אבל אמר ומתנו עם וי"ו התוספת, והיה ראוי שיאמר נמות כאשר אמר בחיים.

והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כלם:

(א-ג) ויהורם בן אחאב וגו'. אחרי שזכ' בפ' הקוד' שלקח השי"ת את אלי' בסערה ושנשאר במקומו לנביא אלישע בן שפט מאבל מחולה, ושעשה שלשה נסים באותם המקומות שהיה שם עם רבו, האחד בירדן בקריעתו ועברו ביבשה דוגמת מה שעשה אליהו רבו, והשני ביריחו ברפואת המים, והיה זה כנגד הנס שנעשה לאליהו במדבר עם עוגת רצפים וצפחת המים שבזה נרפא חולשתו ועניו שהיה שואל נפשו למות, והלך בכח האכילה ההיא ימים רבים, כך ברפואה שאלישע רפא למים נחו אנשי המקום זמן רב, והשלישי בבית אל בבקיעת הנערים שהיו מתקלסים בו, והיה זה כנגד מה שעשה אליהו לשרי החמשים וחמישיהם שהלכו אליו בזדון ובבזיון, ספר הכתוב אחריו ארבעה עשר נסים אחרים שעשה בחייו, להורות על מעלתו בנבואה וקורבתו אל האלקים. והראשון מהם שהוא הרביעי לנסיו הוא, שאחרי שיהורם בן אחאב מלך ועשה הרע בעיני ה' לא באותו קצה מהרשע המופלג שהיה אביו ואמו, כי הנה הוא הסיר את מצבת הבעל שעשה אביו אחאב, ולהיות איזבל אמו בחיים לא יכול להסיר את מצבת האשרה כי היא היתה עובדת לאשרה ונביאיה היו אוכלים על שלחנה, אבל היה עכ"ז עובד העגלים שעשה ירבעם, והיה מחטיא את ישראל בתתו מכשול לפניהם לעבוד אות', (ד) לכן היה מענשו שמלך מואב שהיה משועבד לאביו והיה נוקד, ר"ל רועה צאן, כי להיות רוב הצאן נקודים נקרא כן, והיה נותן לאחאב מדי שנה בשנה מס מאה אלף כרים ומאה אלף אילים, וכלם עם הצמר לא גזוזים, (ה) הנה כאשר מת אחאב פשע ומרד באחזיהו בן אחאב שהיה מלך בישראל אחרי אחאב, וגם בימי יהורם אחיו שירש את מלכותו פשע ולא הביא לו מנחה, (ו-ז) ולכן השתדל יהורם להשיבו אל השעבוד שהיה לו מקדם בחיי אביו, וקרא למלך יהודה יהושפט שהתחתן עם אחאב אביו שילך בחברתו, (ח) והלכו דרך מדבר אדום כדי שלא ירגישו בהם, והלך עמהם מלך אדום שהיה נציב מתחת מלכי יהודה, וזכר שלהיותו מדבר שמם הלכו שבעה ימים ולא מצאו מים, וידוע שהסכנה היותר עצומה במחנה הרב היא חסרון המים, (י) ולכן מלך ישראל היה מצטער מאד ואומר אהה כי קרא ה' לשלשת המלכים האלה מלך יהודה ומלך ישראל ומלך אדום לתת אותם ביד מואב, כי לחסרון המים יקחום כלם מזי רעב ולחומי רשף.