אברבנאל על מלכים ב כד:ג

ואמרו אך על פי השם היתה ביהודה להסיר מעל פניו בחטאת מנשה ככל אשר עשה וגומר, אין ראוי שיפורש שעל חטאת מנשה אשר עשה בימיו נתחייבו ישראל בימי יהויקים חרבן, האיש אחד יחטא ועל כל העדה יקצוף השם? אבל האמת הוא שבני יהודה וירוש' (כמו שזכר ירמיהו בתוכחתיו (ירמי' ג' ו' ושם י"א י"ג) וכמו שפירשתי דף ש"ד ע"ד) השחיתו את דרכם בע"ז ובכל יתר העונות אשר למדם לעשות מנשה, ועם היות שמנשה שב בתשובה לא שבו בני יהודה עמו ונשארה העבירה בידיהם ומפני זה נחרבו, ולזה אמר שהיה רצון השם להסיר יהודה מעל פניו ולהחריבם בעבור חטאת מנשה ועונותיו, ר"ל שהיו בתוך בני יהודה, ויהיה אמרו בחטאת מנשה, כאלו אמר שהיה רצון ה' להסיר מפניו בני יהודה להיותם עושים ככל חטאת מנשה, כי ככל אשר עשה כך היו עושים בני יהודה, (ד) וזהו אמרו עוד וגם דם הנקי אשר שפך וימלא את ירושלם דם נקי ולא אבה ה' לסלוח, ר"ל וגם הדם הנקי אשר שפך מנשה מלא את ירושלם דם נקי, שלמדם לשפוך דם נקי כמו שהוא היה עושה, ולהיותם מחזיקים ברשעת מנשה לא אבה ה' לסלוח, ובזה האופן עצמו ראוי שיפורש מה שאמר ירמיהו (ירמיהו ט"ו א' ד', ו') ויאמר ה' אלי אם יעמוד משה ושמואל וגומר, ונתתים לזעוה לכל ממלכות הארץ בגלל מנשה בן חזקיהו על אשר עשה בירושלם וגומר, שלמדם לעשות תועבותיו, וז"ש את נטשת אותי נאם ה' אחור תלכי וגומר, ויתר הפסוקים המורים על עונות העם ורשעיהם, ולזה החרימם לא בעבור מנשה בלבד. והתבאר מזה שהמה בעונותיהם נמקו ולא לבד בעונות מנשה, והותרה בזה השאלה החמשית: והמפרשים פירשו שקודם מלכות יהויקים היתה הגזרה הזאת על פי ה' שדבר ביד עבדיו הנביאים בחטאת מנשה, ובחטאתיו נגזרה הגזרה להחריב את ירושלם, ולזכות יאשיהו האריך השם אפו ולרשעת יהויקים לא רצה השם להאריך אפו עוד, הנה אם כן רשעת יהויקים היתה סבה שלא האריך השם אפו לא שתהיה היא סבת החרבן בלבד, ומה שפירשתי אני בו הוא היותר נכון אצלי: