אברבנאל על מלכים ב כד:יג

וספר הכתוב שבפעם הזאת הוציא נבוכדנאצר כל אוצרות בית ה' ובית המלך מירושלם ויקצץ אל כל כלי הזהב אשר עשה שלמה בהיכל ה', רוצה לומר אותם הכלים שהיו מצופים זהב קצץ אותם לקחת הזהב אשר עליהם, (יד) ושהגלה את כל ירושלם ואת כל השרים ואת כל גבורי החיל עשרת אלפים, והגלה גם כן החרש והמסגר שהם האומנים והשוערים ושומרי החומה וסוגרים פתחיה, שכל אלה היו במנין העשרה אלף שזכר, ולא השאיר כי אם דלת העם. ומה שאמר עוד ואת כל אנשי החיל שבעת אלפים, מורה שהם מלבד עשרת האלפים שזכר למעלה, ובחלוף זה מצאנו בירמיהו (שם) שאמר יהודים שלשת אלפים עשרים ושלש, וכתב ה"ר דוד קמחי שעשרת אלפים הנזכרים בכאן הוא כלל לכל מיהודה ובנימן, אחרי כן פרט בכאן הגדולים שהיו מהם משבט בנימן ואמר שהיו שבעת אלפים, וישאר שהיו אם כן משבט יהודה שלשת אלפים, והוא מה שאמר בירמיהו יהודים שלשת אלפים, שקראם יהודים להיותם משבטו של יהודה, ולזה הסכים ה"ר לוי בן גרשם, ומה שאמר כאן אחרי זה והחרש והמסגר אלף, שהם היו מכלל העשרה אלף אשר זכר. והנראה אלי הוא, שהיו הגולים כלם עשרת אלפים, והוא הכלל שזכר בראשונה, ואחר כן פרט אותו, לא על פי השבטים, שאם היה מפרט בכאן כמה היו משבט בנימן, למה לא פרט כמה היו משבט יהודה? וגם יקשה שנאמר שהיו מבנימן שבעת אלפים גבורים ומבני יהודה שהיו הרבים יהיו שלשת אלפים ולא עוד, אבל אמתת הענין הוא, שזכר הכתוב בכלל שהגלה כל ירושלם וכל השרים וכל גבורי החיל וגם החרש והמסגר שהיו כלם עשרת אלפים, וזכר בהם הפרטיות, והוא שהגלה בבלה המלך יהויכין ואת אמו ואת נשיו ואת סריסיו, ואת אילי הארץ, שהם השרים, ואת כל אנשי החיל, והיו בלבד הגבורים אנשי החיל שבעת אלפים והחרש והמסגר אלף, והנשארים לא היו אנשי החיל הגבורים ולא החרש והמסגר, אבל היו אותם הנשארים בית המלך ועבדיו והקרובים אליו והשרים והסריסים ואילי הארץ ועבדיהם, שאלה כלם היו האלפים הנשארים, ובזה האופן היו כלם עשרת אלפים, אמנם מה שכתוב בספר ירמיהו שלשת אלפים, הוא כל העם אשר הגלה מלבד אנשי החיל הגבור', שהיו כלם שלשת אלפים עם החרש והמסגר שלא היו גברים ואנשי חיל, וזהו שאמר שם זה העם אשר הגלה נבוכד נאצר בשנת שבע שלשת אלפים ועשרים ושלשה, כי מהעם, רוצה לומר מאשר לא היו אנשי החיל דבר שמה לא מהגבורי', ולא חשש הכתוב כאן כי אם למספר הגדול מהשבעה אלפים גבורים ומשלשת האלפים משאר העם שלא היו מהגבורים וירמיהו פרט עוד בספרו באמרו ועשרים ושלשה. וכבר נשאר לעיין בספור יהויכין דבר א', והוא שכתוב כאן שהיה בן שמנה עשרה במלכו, ובדברי הימים כתוב (דברי הימים ב' ל"ו ט') בן שמנה שנים יהויכין במלכו ושלשה חדשים ועשרת ימים מלך בירושלם, והיא סתירה מבוארת, וכתב ה"ר דוד קמחי לישב זה, אפשר כי יהויקים אביו המליכו בשנה הראשונה שמלך כדי שימלוך תחתיו אחרי מותו, אולי היו לו בנים אחרים, ועוד כי ראה שמלכותו תלויה ביד אחרים ולא ידע אם יסירוהו מהמלוכ' כמו שעשו לאחיו, ולכן המליך יהויכין בנו שימלוך תחתיו, והיה אז בן שמנה שנים כמו שנזכר בדברי הימים, ועתה כשמת יהויקים ומלך יהויכין בנו בשלמות היה בן שמנה עשרה שנה ומלך שלשה חדשים ולא חשש הכתוב לכתוב עשרת הימים היתרים. ובסדר עולם אומר (פרק כ"ה) שמנה עשרה שנה של מלך נבוכד נאצר, שמנה משנחתם גזר דינו לגלות. ואתה רואה שכל זה הפירו' תלוי בספק ספיקה, ספק אם המליכו אביו בחייו, ספקה אם היו לו בנים אחרים, והדברים האלה כלם לא נזכרו בכתוב ורחוק הוא ג"כ מדרך הסברה, בהיות שפרעה המליך את יהויקים מתחת ידו שמיד בשנה הא' ימליך את בנו תחתיו, והנה היה זה קצת מרד, ודעת בעל סדר עולם אינו ע"ד הפסוקי' ומפני זה נראה אלי שיהויכין היה בן י"ח כשמלך במקו' אביו, ומה שנאמר בדברי הימים אינו סותר לזה, כי שם אמר בן שמנה, ושמנה בצי"רי הוא סמוך, כאלו אמר בן שמנה עשרה ושלשה חדשי' מלך בירושלם, ואמנ' מה שאמר עוד ועשרה ימים, אין ראוי שנפרש אותו ימים ממש, כי למה יזכיר הכתוב הימים שמלך? ודי היה שיזכיר השנים והחדשים לא הימים והשעות, וכזה לא נזכר בשום מלך לא מיהודה ולא מישראל, אבל ימים שזכר בזה הוא שנים, כמו (ויקרא כ"ה) ימים תהיה גאולתו, וזכר שמלבד השמנה שנים היו לו עוד עשרה ימים, ר"ל שנים, שהם השמונה עשרה שנים שזכר הכתוב בכאן, ויהיה שעור הכתוב כן, בן שמנה שנים יהויכין במלכו עם שלש החדשים מהמלכות, ועוד עשרה ימים, ר"ל שנים, ואם כן עם אותם השלשה חדשים שמלך היה הכל שמנה שנים ועשרה ימים, כלומר שמנה עשרה שנים, ועם זה אין סתירה לא בשנות יהויכין, כי תמיד היו שמנה עשרה שנה, ולא בימים כי לא מלך בלתי שלשה חדשים כמו שנזכר בכאן, והותרה בזה השאלה הרביעית: