אברבנאל על מלכים ב ב:כג

וזכר שהיה נס ביתאל בזה האופן, שבהיותו עולה למעלה העיר יצאו נערים קטנים ויתקלסו בו, ר"ל הלעיגו בו באמרם עלה קרח עלה קרח, וחז"ל אמרו בפרק עגלה ערופה (סוטה שם דף מ"ו ע"ב) ויראם ויקללם, מה ראה בהם? ראה שהיו נערים מנוערים מהמצות, וקטנים שהיו קטני אמנה. ומהם אמרו ראה שנתעברו אמותיהם מהם ביום הכפורים, ר"ל שהיתה התחלת' בעבירה והיו ראויים למיתה, ולכך הפקירו עצמם לבזותו, ולכן קללם מפני תכליתם אבל לא מפני שבזוהו בדבריהם. ומהם אמרו בלורית ראה להם כגוים, רוצה לומר שהיו מלומדים בע"ז ונמשכים אחרי העגלים שעשה ירבעם. ומהם אמרו שלא היתה בהם לחלוחית של מצוה, ולא עתידה להיות בהם ולא בזרעם ושקללם בעבור זה, ר"ל לפי שירד בנבואתו לסוף מעשיהם, ועכ"ז כבר גנוהו על מה שעשה בזה, ואמרו (שם) שלשה חלאים חלה אלישע, אחד על שגרה דובים בתינוקות, ואחד על שדחה את גחזי בשתי ידיו, ואחד אשר מת בו. והנראה אלי מפשט הכתוב שלהיות ביתאל מקום מוכן לנבואה כמו שאמרתי, ויריחו מקום הפלאות, בא אלישע אליהם לקחת חזקה בשם ה' מהנבואה וממעשה הנסים, והנה בביתאל היו בני הנביאים כמו שנזכר, אבל היו גם כן מקודם לזה כהני הבעל והעגל אשר הניח שם ירבעם בן נבט, ואין ספק שהתפרסם עלות אליהו בסערה השמי'. כי היו בני הנביאים יודעים זה כמו שנזכר, ושהיה בא אלישע תלמידו לעמוד במקומו, ולפי שאליהו עלה לשמים והיה איש בעל שער, לכן כהני הבעל אשר היו בביתאל שלחו צעיריהם להלעיג לאלישע, ולרמוז על עלית אליהו השמימה אמרו עלה קרח, ר"ל אתה אינך בעל שער כאליהו רבך כי קרח אתה, עלה אתה עתה לשמים כמו שעלה הוא, והיה זה להלעיג על לקיחת אליהו ועל אלישע, (כד) ולזה אמר ויפן אחריו, ר"ל שפנה וראה שהנערים לא היו עושים הלעג הזה ממנו לבד כי אם גם מאליהו רבו שנשאר אחריו, ושהיה זה במצות אבותיהם, ועם זה היה גם כן שראה אותם, ר"ל שראה בנבואה מה שעתידים להיות, ולכן קללם בשם ה', כי ראה בהם שהיו זרע מרעים בנים משחיתים, ולכן מתחלתם עזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל נזורו אחור. ולפי שהם לעגו מאליהו ואלישע לכן היה מענשם שיצאו שנים דובים מהיער והמיתו ארבעים ושתים מהם, כי היו שנים דובים אחד לכבוד אליהו ואחד לכבוד אלישע, והרגו ארבעים ושנים נערים שהיו ב"ם עור ופסח במולדתם וטבעם, ולעגו על הנביאים שיי' ב"ם סיני בקדש, ונראה שמתו אותם שהיו רשעים בתולדתם ותכונותיהם. וכבר זכרו חז"ל (סוטה שם) שהיה בזה העונש נס גדול, כי מעולם לא היו דובים באותו יער וזמנם הקדוש ברוך הוא לאותה שעה, ומהם אמרו שגם יער לא היה שם: