אברבנאל על מלכים ב ב:כ

(כ-כא) והנביא תקן אז את המים עם מלח שהשליך אל מוצא המים מהמלח אשר שם בצלוחית החדשה, כדי שלא יחשבו שנתבשל דבר או הושם בצלוחית שסבב זה, ולפי שרוע הארץ היה נמשך מהמים כיון שתקן המים נתקן כלה. ואמר כה אמר השם רפאתי למים האלה לא יהיה משם עוד מות ומשכלת, להודיע שלא היה רוע הארץ וקלקולה טבעי, אבל היה השגחיי ממנו יתברך מפני קללת יהושע, ולכן הוא היה המרפא אותה, וברפאתה למים היה גוזר שלא יתחייב משם עוד מות, כי משם היתה נמשכת. והנה היה ענין המלח נס בתוךך נס, כמו שזכרו חז"ל במכילתא, (בפרשת בשלח דף י"ח ע"ג) כי המלח מדרכו יעשה המים רעים, והיה זה על דרך מה שעשה אדון הנביאים בהמתקת מי מרה (שמות ט"ו כ"ה) שהורהו ה' עץ וישלך אל המים, וקבלו שעץ מר היה. ואין ספק שאעפ"י שקלל יהושע את יריחו ואת אשר יבנה אותה, הנה לא מנע האנשים משבת בה אחרי שתבנה, שאם היה כן לא היו הנביאים יושבים שם: