אברבנאל על מלכים ב ב:יג

וירם את אדרת וגומר. ספר הכתוב שאלישע אחר שקרע את בגדיו וצעק על רבו, ואז"ל (מ"ק כ"ו ע"א) מכאן שחייב אדם לקרוע על רבו, הרים את אדרת אליהו אשר נפלה מעליו לסבה אשר זכרתי, וישב ויעמד על שפת הירדן, ועשה בחינה ונסיון אם נשאר לו כח על מעשה האותות בעברו שנית. וראוי שתדע שכל זמן שהיה אליהו חי היה אלישע משרת אותו ולא חל עליו כל אותו זמן רוח נבואיי ולא התנבא כלל, גם לא תמצא שעשה נס ופלא כל אותו זמן, אבל אחרי שנלקח אליהו מיד נחה רוח אלקים על אלישע ועשה נסים דוגמת הנסים שהיה עושה אליהו, ומכאן נלמוד שאין ראוי לאדם שיהיה מורה הוראה בפני רבו, כמו שאלישע לא ניבא ולא עשה נס כלל בפני אליהו רבו, אבל אחרי מותו מיד עשה נסים מופלאים, להודיע שמהשלמות שקנה אצלו היה פועל אותם, (יד) ולכן מיד הכה במי הירדן עם אדרת אליהו ואמר בהכאתו איה ה' אלקי אליהו אף הוא, רצה לומר עם היות שנעדר אליהו מאתנו הנה לא נעדרה השגחת השם יתברך מעלינו, וזהו איה ה' אלקי אליהו, כי עם היות שנעדר העבד לא נעדר האדון, ואף הוא יתברך במקומו ומעלתו כמו שהיה קודם לזה, ובזה המאמר שקרא בשם אלקיו נקרע הירדן ויחצו המים הנה והנה ויעבור אלישע. ויש מפרשים אף הוא סמוך עם ויכה את המים, רוצה לומר שאף הוא אליהו הכה המים ויחצו כמו שעשאו אליהו רבו. ובדרש (עיין רד"ק) אמרו שבקריעת הירדן נעשו לאלישע נסים גדולים מאליהו, לפי שבפעם הראשונה היה שם זכות שניהם ובפעם השנייה היתה זכותו של אלישע בלבד, וזהו ויעבור אלישע, שהוא לבדו עשה הנס הזה והספיק השם יתברך בידו.