אברבנאל על מלכים ב יט:א

וספר הכתוב שחזקיה המלך קרע את בגדיו על מה שהגידו שחרף וגדף רבשקה את האל יתברך ונתכסה בבגדי שק לצער עצמו, כדי שירחם השם יתברך עליו ועל ירושלם, ויבא בית ה' להתפלל שם, (ב-ג) ושלח את אליקים ושבנא וזקני הכהנים לאמר יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה כי באו בנים עד משבר וכח אין ללדה, ר"ל שהיום ההוא היה יום תוכחה שהוכיח רבשקה, ונאצה שנאף וגדף את הש"י, וכמו שאמר והוכיח בדברים אשר שמע ה' אלקיך, וגם כוון בזה שהיה יום צרה חזקה מפני שגזר מלך אשור להשחית את ירושלם, והודיעו שרפו ידי העם כל כך ונחלש כוחם בשמעם דברי רבשקה עד שלא היה בהם עוד כח להלחם, וזהו כי באו בנים עד משבר, שהמשיל הצרה ההיא לאשה הרה אשר יאחזוה חבליה ובא הבן עד המשבר, והוא פי הרחם מקום יציאת הולד, שאז החבלים יותר קשים כשהילד קרוב לצאת ואין כח ליולדה לחזק עצמה להוצי' הולד, כאלו אמר כן אנחנו בצרה הגדולה הזאת ואין לנו כח לצאת ממנה אם לא יעזרנו האל. ואמר אולי ישמע, כמהתל, כאלו אמר מחוייב הוא שהש"י ישמע את דברי רבשקה וחרופיו, ולכן יאות שהנביא יעזור אל זה בתפלתו, וזהו ונשאת תפלה בעד השארי' הנמצאה, שהם בני יהודה וישראל אשר נשארו מעט מהרבה מחרבן עשרת השבטים: